תר"מ 13/20

תקציר

העותרים טענו כי צמצום שטחי הפרסום שהוקצו להם מ-10 ל-5 מעניק יתרון בלתי הוגן לראש העיר המכהן. הם הגישו בקשה לצו מניעה כנגד הפחתה זו, עליה הוסכם על המשיב. המשיבים טענו כי לוועדת הבחירות אין סמכות להוציא צו בדבר הסעד המבוקש על ידי העותרים. עוד טענו כי העותרת רכשה את כל שטחי הפרסום העומדים לרשותה, ולא הותירה דבר למועמדים האחרים. בית המשפט מצא כי ההוראות לאכיפת הגבלות הוחלו ללא משוא פנים בין המועמדים. העותרים יצטרכו לספק ראיות, ולא טענות, כדי לתמוך בטענתם. עוד ציין בית המשפט כי אין זה מסמכותה של ועדת הבחירות לאכוף חוזה מסחרי. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי חוק הבחירות מסדיר את הקצאת שלטי החוצות בתקופה שקדמה לבחירות ולכן החלטת המשיבים לאכוף נורמות מחמירות מעבר לתקופה זו אינה יכולה להיחשב כשינוי או הפרה של החוק. בסופו של דבר, העתירה נדחתה והעותרים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. החלטה זו ניתנה על ידי השופט סלים ג'ובראן, המכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20.