ת"א 2303-06-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה בגין נזקי גוף ופיצויים עונשיים שהגיש תובע שטען לרשלנות מצד רופאי ילדותו, מכון אבחון רפואי והמדינה. בתביעה נטען כי התובעת, בילדותה, סבלה מזיהומים ולא קיבלה טיפול הולם, מה שהוביל לכך שמחלת לב שאובחנה בשנת 2014 ונזקקה לניתוח לב פתוח. התובע טען כי רשלנות הנתבעים גרמה לו נכויות משמעותיות וסיכונים בריאותיים עתידיים. התגלעו מספר מחלוקות בנוגע לזימון עדים וגישה למסמכים. התובעת ביקשה לזמן נציגים מקופות החולים, בתי החולים והגופים הממשלתיים השונים לצורך הצגת מסמכים רפואיים וכספיים. עם זאת, בית המשפט פסק נגד זה, וקבע כי ההליך הראוי להצגת מסמכים צריך להיות באמצעות הליכים מקדמיים. גם בקשתה של התובעת לקבל מסמכים הקשורים לתוחלת החיים ולתחזיות השכר מגופים ממשלתיים ופרטיים שונים נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי נטל הבקשות עולה על הרלוונטיות שלהן, ותחזיות כאלה אינן קבילות בדיני הנזיקין. התובע ביקש גם לזמן מספר עדים, בהם פסיכולוגים, רואי חשבון וגורמי רפואה בצה"ל, אך בית המשפט דחה ניסיונות אלה, למעט נציג ממשרד רואי חשבון, בכפוף להפקדה. הנתבעים ביקשו להתקשר לפרופ' דרשר, שחוות דעתו הוגשה בעבר מטעם אחד הנתבעים המפוטרים. בית המשפט התיר זאת, בהתחשב בכך שעדותו הייתה תמיד זמינה לתובע והייתה נחוצה למשפט הוגן. כמו כן, הורה בית המשפט על מחיקת חלקים מתצהיר שהגיש אחד מרופאי הנתבעים, ד"ר שפר, בענייני מומחיות. הנתבעים חויבו לשלם חלק מהוצאותיו של התובע, ואילו התובע חויב להפקיד סכומים מסוימים לצורך זימון עדים. פסק הדין הדגיש את הצורך בצעדים פרוצדורליים יעילים ודחה זימונים מיותרים, תוך התמקדות ברלוונטיות ובקבילות הראיות.