עת"מ 31330-01-13

תקציר

העותרת, קטינה לקוית ראייה, ביקשה להמשיך וללמוד בגן פרטי בפתח תקווה, ואילו המשיבים, רשויות החינוך המקומיות, ביקשו לרשום אותה לגן ציבורי באום אל-פחם. סלע המחלוקת העיקרי היה באשר לגן הילדים המתאים לעותרת לשנת הלימודים תשע"ג, והסדרי ההסעות והעלויות הכרוכות בכך. הורי העותרת טענו כי לא התקיימו מספר דרישות פרוצדורליות על ידי המשיבים ביחס לוועדת ההשמה ולצוות ההשמה, וביקשו כי בית המשפט יורה למשיבים לממן את לימודיה של העותרת בפתח תקווה. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות העותרת ביחס לנוהלי ועדת ההשמה, שכן התקיימו המרכיבים המהותיים של הליך הוגן. יתר על כן, ההורים הסכימו להחלטת הוועדה, שתאמה את העדפותיהם המוצהרות. באשר לצוות השיבוץ, אף שהתגלו אי סדרים פרוצדורליים מסוימים, כגון היעדר פרוטוקול כתוב ואי הודעה להורים, מצאה הביקורת השיפוטית של בית המשפט כי ההחלטה לרשום את העותרת לגן אום אל-פחם הייתה סבירה. בית המשפט הדגיש כי אין הוא צריך להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של הרשויות המנהליות, כל עוד החלטותיהן סבירות. עוד הדגיש בית המשפט כי לראש המועצה לא הייתה סמכות להתיר את רישומו של העותר בפתח תקווה, ומכתביו המעידים על כך היו בלתי מורשים ומבוטלים. לפיכך, העתירה נדחתה, ללא צו להוצאות, והמשיבים נדרשו להשתתף בלימודיה של העותרת בגן אום אל-פחם באותה מידה שהיו נדרשים לו הייתה לומדת שם.