עמ"נ 201/08

תקציר

המערערים ערערו על החלטת ועדת הערר של עיריית חיפה להגביל את הפטור לשיפוצים בשטחם ל-60 יום. המערער טען כי הוועדה שגתה בהטלת ארנונה על רכושם, שהיה בשיפוצים ואינו ראוי למגורים. עוד טענו כי הוועדה פירשה באופן שגוי את סעיף 330 לפקודת העיריות, המאפשר פטור בלתי מוגבל בזמן למבנים שנהרסו או ניזוקו, וטענו כי רכושם נופל לקטגוריה זו. יתר על כן, הם טענו כי יש לסווג את הנכס שלהם כ"בניין חדש", מה שמזכה אותו בפטור עד להשלמתו ולשימושו. המשיב טען מנגד כי המערערת לא עמדה בדרישות סעיף 330 ואינה זכאית לכל פטור. לטענתם, השיפוצים לא היו נרחבים דיים כדי להפוך את הנכס לבלתי ראוי למגורים וכי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. השופטת הסכימה עם המשיב וקבעה כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הוכיחה כי רכושה עמד בתנאים לפטור בלתי מוגבל בזמן לפי סעיף 330. בנוסף, ציין השופט כי המערערת הרחיבה את השיפוצים כדי לנצל את הפטור, שהוא אמצעי מלאכותי שאין לתגמלו. משכך, דחתה השופטת את הערר, אישרה את החלטת הוועדה והורתה למערערת לכסות את הוצאות המשיב בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.