ע"פ 5739/96

תקציר

המערער הורשע באונס וסחיטה באיומים על ידי בית המשפט המחוזי ונידון לשמונה שנות מאסר. האישומים נבעו מיחסיו עם המתלוננת, נערה בת 17, אותה איים ואיים עליה לאחר שניסתה לסיים את מערכת היחסים ביניהם. בין המערער למתלוננת התנהלו יחסי הסכמה שנמשכו כחודשיים וכללו שימוש בסמים. לאחר מכן ניסתה המתלוננת לעזוב את המערער, אך הוא הפעיל עליה ועל בני משפחתה מסע איומים והפחדה. הוא אנס אותה מספר פעמים במהלך חודש, במהלכו היא לא התנגדה פיזית אך גם לא הסכימה. בית המשפט קיבל את גרסתה של המתלוננת לאירועים ומצא אותה כעדה אמינה. התנהגותה הוסברה בפחד שחוותה עקב איומיו של המערער ובעובדה שמעשי האונס התרחשו בביתה. עוד קבע בית המשפט כי המערער ידע שהמתלוננת אינה מסכימה, ובכל זאת המשיך לאנוס אותה. המערער ערער על ההרשעה, וטען כי גרסת המתלונן לא הייתה סבירה וכי בית המשפט המחוזי לא ניתח כראוי את חומר הראיות. השופט קדמי, בדעת מיעוט, הסכים חלקית עם ערעורו של המערער, וקבע כי הראיות מותירות מקום לאפשרות שהמערער האמין באמת ובתמים שהמתלוננת מסכימה. עם זאת, רוב השופטים, בהם השופטות ביניש ושטרסברג-כהן, דחו את הערעור על ההרשעה, וקבעו כי הערכתו של בית המשפט המחוזי את הראיות הייתה נכונה. הרוב דחה גם את הערעור על גזר הדין, וקבע כי מעשיו של המערער חמורים והעונש שהוטל עליו סביר.