ע"א 1613/92

תקציר

המקרה נסוב סביב חוק מס שבח מקרקעין והאם היעדר הודעה על נאמנות שולל את זכותו של נהנה לפטור ממס כאשר קיומם של יחסי נאמנות אינו שנוי במחלוקת. חברת הנאמנות של המערער לא הצהירה על הנאמנות כנדרש בחוק, דבר שהוביל לכך שהוא חויב במס על העברת המניות אליו. ועדת הערר דחתה את ערעורו, מה שגרם לו להסלים את העניין לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי מטרת החוק היא למנוע כפל מס ונאמנויות פיקטיביות, וכי סעיף 69(ב) מגדיר יחסי נאמנות, ואילו 69(ג) הוא דרישה פרוצדורלית להכרה. הואיל והמשיבה אינה חולקת על קיומה של נאמנות לפי 69(ב), יש לבחון לגופה את אי מסירת ההודעה לפי 69(ג). התיק הוחזר לוועדת הערר כדי שתדון מחדש בבקשה להארכת מועד למסירת ההודעה. השופטת שטרסברג-כהן הדגישה כי דרישות פרוצדורליות אינן צריכות להכביד על הנישומים או לפתוח דלתות למניפולציות. השופט טל הסכים ופירש את החוק באופן מרחיב כך שיחייב את הנאמנים ליידע את מנהלי הנאמנויות ולהגן על זכויות הנהנים. בנוסף, הדגיש השופט טירקל כי סעיף 107 לחוק חל הן על חובותיהם והן על זכויותיהם של נישומים ודורש רק "סיבה מספקת" להארכת מועדים. פסק הדין ניתן ביום 6.8.96.