ת"א 64955-01-22

תקציר

התובעת, סטודנטית לסיעוד שעברה הכשרה קלינית בבית החולים זיו, טענה כי המדריך שלה, הנתבע, הטריד אותה מינית. היא הגישה תביעת פיצויים, בטענה לעשרה מקרים של הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית, ותביעות נוספות בגין תקיפה והפרת חובה חקוקה, בדרישה לפיצויים בסך 1.2 מיליון שקל. הנאשם הכחיש את הטענות וטען כי הן שקריות ומכוונות לרווח כספי. בית המשפט קיבל חלקית את טענות התובע. נמצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח הטרדה מינית, שכן טענותיה הופרכו חלקית על ידי עדים אחרים והחקירה המשמעתית הסתיימה ללא הכרעה. עם זאת, השופט קיבל את טענת התקיפה, במיוחד לגבי שני אירועים: הנתבע משך את התובעת לחדר וצבט את מותניה. בית המשפט הסתמך על סרטון שהוגש כראיה והרושם שהותיר אחריו, יחד עם התרשמות המומחה מהאירוע. השופט קבע כי מעשיו של הנתבע היוו שימוש מכוון בכוח ללא הסכמת התובע. הנתבע, כדמות סמכותית, היה צריך לבחור בשיטות שונות לטיפול בבעיות התפקוד המקצועי של התובע. בית המשפט הכיר בנכותה הזמנית של התובעת עקב התקיפה, אך ציין גורמים נוספים המשפיעים על מצבה. לתובע נפסקו 10,000 ש"ח בגין נזקים לא ממוניים ו-10,000 ש"ח בגין הפסדי עבר, המשקפים נכות זמנית בשיעור של 15%. בית המשפט גם הורה לנאשם לשלם 7,500 ש"ח הוצאות משפט. התביעה התקבלה בחלקה, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח הטרדה מינית, והתנהגותה של הנתבעת הייתה בעיקרה בלתי הולמת ולא עולה כדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק.