עתפ"ב 33682-11-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על פסק דין קודם שהורה על הריסת מבנה. הצו המקורי נתן למערערים שנתיים להרוס את המבנה, ובית המשפט האריך זאת לאחר מכן בשנתיים נוספות. לאחר מכן פנו המערערים לבית משפט קמא בבקשה להארכה נוספת, אשר נדחתה בשל טעות פרוצדורלית והיעדר התקדמות משמעותית בהכשרת הבנייה. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית משפט קמא, וציינה כי טענת המערערים לפתרון חקיקתי להכשרת המבנה אינה צפויה להצליח שכן הצעת החוק הייתה עדיין בשלביה הראשונים. זאת ועוד, נדחתה טענת המערערים כי אישור רשות מקרקעי ישראל לשהייתם במקרקעין במשך שלוש שנים מהווה שינוי נסיבות, שכן הוא לא פגע בזכותה של המדינה לאכוף את דיני התכנון והבניה. עוד הדגיש בית המשפט כי מדובר בשני הליכים משפטיים נפרדים, וכי הסכם עם רשות מקרקעי ישראל אינו מחייב את מוסדות התכנון והבנייה. בנוסף, טענותיהם החדשות של המערערים המסתמכות על פסק דין של בג"ץ בתיק אחר לא נדונו, שכן הן לא הוצגו בפני בית משפט קמא. לבסוף, בחר בית המשפט שלא להטיל הוצאות נוספות על המערערים, והערעור נדחה בהעדר הצדדים.