תלה"מ 2590-02-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה למזונות מוגדלים שהגישה אם נגד בן זוגה לשעבר. פסק הדין המקורי, שניתן בינואר 2017, חייב את האב לשלם 4,040 ש"ח בחודש עבור מזונות, דיור וחינוך, סכום שיופחת ל-3,600 ש"ח ולאחר מכן ל-3,300 ש"ח לחודש ככל שמספר הילדים בצהרונים יקטן. האם טענה כי חל שינוי נסיבות משמעותי, בשל הכנסותיו הבלתי מדווחות לכאורה של האב מעבודה פרטית, תשלומי שכר דירה גבוהים יותר וצרכיהם המוגדלים של הילדים. היא ביקשה להגדיל את התמיכה החודשית ל-5,770 שקל. האב, לעומת זאת, טען כי הכנסותיו נפגעו בשל שינוי מקום עבודתו וכי הוא אינו יכול להרשות לעצמו הגדלת דמי המזונות. הוא גם הכחיש כי השתכר הכנסה נוספת מעבודה פרטית והצהיר כי הוא מתגורר עם הוריו תוך תשלום חובות ישנים. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים, והכיר בכך שהאם הוכיחה את הפוטנציאל של האב להגדלת ההשתכרות מעבודה פרטית בתעשיית המזון. למרות שהאב טען כי הכנסות אלה היו רק תוצאה של התרברבות, בית המשפט התקשה להאמין לכך. נקבע כי לאב פוטנציאל השתכרות נוספת של 3,500 שקל בחודש, וכאשר מוסיפים לכך את שכרו הקיים, הכנסתו החודשית עשויה להגיע ל-10,000 שקל. בית המשפט קיבל גם את טענת האם כי שכרה הנוכחי עומד על 6,000 שקל לחודש, אם כי הכנסות נמוכות מהכנסותיה הקודמות בשל טיפולה בתינוק אחר. בית המשפט חישב את יחס ההכנסה הפוטנציאלית בין הצדדים כ-62.5% לאב ו-37.5% לאם. הכפלת יחס זה בצרכים החודשיים שנקבעו לילדים (5,540 ש"ח) הביאה לכך שחלקו של האב עמד על 3,462 ש"ח, קרוב לתשלום המזונות הנוכחי שעמד על 3,300 ש"ח. בית המשפט הדגיש את דוקטרינת סופיות הדיון בהליכי מזונות וציין כי שינוי נסיבות מינורי צריך להיקלט על ידי הצדדים. במקרה זה, בית המשפט מצא כי גם אם חל שינוי מהותי בהכנסות האב, אין הצדקה לתביעת האם, מה גם שהצדדים הסכימו לתשלום חודשי גבוה יותר מהסכום שהורה בית המשפט. בסופו של דבר, התביעה להגדלת מזונות הילדים נדחתה, ובית המשפט קבע כי יש להותיר את חיוב המזונות הנוכחי על כנו.