ע"ע 42498-07-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור ולקיים את פסק דינו הקודם של בית הדין האזורי. פסק הדין נחשב מנומק ומוצדק היטב, ללא עילה להתערבות. פסק דין זה מרחיב מספר נקודות שהועלו בערעור בנוגע לזכויות מוטב מכוח דיני העבודה ודיני החוזים. על פי חוק החוזים, תשל"ג-1973, התחייבות שהתמלאה עקב מותו של אדם – כגון חוזי ביטוח או קרנות פנסיה – ניתנת לביטול או לשינוי על ידי הנושה (בעל החוזה), גם לאחר שנודע למוטב על זכויותיו. בית המשפט הבהיר כי במקרה זה, המנוח הודיע כראוי לקרן הפנסיה על השינוי המוטב במהלך חייו, הן באמצעות טופס חתום המכיר בידועים בציבור והן במסגרת צוואתו. עם זאת, המערערת אינה זכאית כמוטבת לפי תקנות קרנות הפנסיה. למרות שהיו נשואים למנוח שנים רבות, הם לא חיו יחד למעלה מארבע עשרה שנים לפני מותו. בית המשפט לא מצא סיבה לחלוק על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי חובת המנוח לשלם מזונות למערערת בוטלה בהסכמה הדדית עם הגיעה בתם המשותפת לבגרות. מאחר שהמערערת אינה עומדת בדרישות תקנות קרנות הפנסיה, היא אינה זכאית לקצבת שארים. בית המשפט הדגיש כי תכליתן של פנסיות אלה היא לתמוך במי שתלוי כלכלית במנוח, מה שלא היה המקרה של המערערת. בנוסף, חזקת הנכסים המשותפים בדיני המשפחה אינה חלה במצב זה, שכן תקנות קרנות הפנסיה מגדירות באופן ספציפי בני זוג לשעבר כבלתי זכאים לקצבת שאירים. השופט יגאל פליטמן הוסיף כי תקנות קרן הפנסיה, שהמנוח היה חלק מהן, מחייבות אותו לעמוד בתנאיה הבלתי מותנים בכל הנוגע לקצבת שאירים לבת זוגו. השופטות רונית רוזנפלד וורדה וירט-ליבנה, יחד עם נציגי הציבור ראובן בוימל וזאב מדיסין, הסכימו עם חוות דעתה של השופטת וירט-ליבנה. לפיכך, הערעור נדחה ללא כל הוצאות, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המערער. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ויימסר להם בהתאם.