ת"פ 47560-04-24

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין בת"פ 47560-04-24 (ב"ש)** **מבוא** פסק הדין הנדון עוסק בגזר דין בעניינו של יהודה ביזמוט, שהורשע על פי הודאתו בשורה של עבירות רכוש, לרבות התפרצות למקום מגורים, גניבה ושימוש באמצעי תשלום שלא כדין. ניתוח זה יתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים הבאים לידי ביטוי בפסק הדין, תוך שימת דגש על קביעת מתחם העונש, גזירת העונש עצמו, והשיקולים שהובילו את בית המשפט להחלטותיו. **1. קביעת מתחם העונש ההולם – עקרון ההלימה ופסיקה רלוונטית** בית המשפט הדגיש את עקרון ההלימה כבסיס לקביעת מתחם העונש, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות ביצוע העבירה. * **הערכים החברתיים שנפגעו:** בית המשפט זיהה כי עבירות ההתפרצות והגניבה פגעו בזכות לקניין, בשלמות הגוף והנפש, בפרטיות ובתחושת הביטחון של הציבור. הדבר בא לידי ביטוי בהתייחסות מפורטת לפגיעה בתחושת הביטחון האישי, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקות קודמות (בש"פ 45/10 מסארוה, ע"פ 7453/08 אואזנה, רע"פ 4789/22 פלוני). יודגש כי בית המשפט התייחס לעבירת ההתפרצות לא כעבירת רכוש בלבד, אלא כפגיעה ב"לב חירותו של כל אדם ואזרח", תוך ציטוט דברי השופט גרוסקופף בעניין פלוני, המדגישים את החשש והחרדה הנגרמים לנפגעים. * **מדיניות הענישה הנוהגת:** בית המשפט סקר בהרחבה את הפסיקה הנוגעת לעבירות התפרצות וגניבה, תוך הדגשת המגמה של הטלת מאסרים ממושכים, גם בעבירות שנראות "פשוטות" לכאורה. הובאו דוגמאות רבות (רע"פ 4789/22, רע"פ 512/22, רע"פ 689/20, עפג(חי') 58361-05-21, רע"פ 5240/17, עפ"ג(ב"ש) 2811-04-20, ת"פ(י"ם) 36677-04-20, ת"פ(ב"ש) 31895-10-19) הממחישות את חומרת הענישה הנהוגה, לרבות הפעלת מאסרים מותנים ופיצוי לנפגעים. * **חידוש – איחוד מתחם ענישה:** אף על פי שהאירועים התרחשו במועדים שונים, בית המשפט איחד את שלושת כתבי האישום למתחם ענישה אחד, בהתבסס על "הקשר הדוק" בין העבירות, כפי שנקבע בפסיקה (ע"פ 4910/13 ג'אבר, רע"פ 4760/14 קיסלמן, דנ"פ 2999/16 מזרחי). ההצדקה לאיחוד נבעה מהעובדה שהמעשים היו דומים במהותם, נבעו מאותו "שורש" – התמכרות, והפרש הזמנים ביניהם היה קצר. גישה זו חוסכת זמן שיפוטי ומבטיחה ענישה כוללת ואחידה יותר. * **קביעת המתחם הספציפי:** לאחר שקלול כל הגורמים, בית המשפט קבע את מתחם העונש ההולם בטווח של 20 עד 45 חודשי מאסר בפועל. טווח זה משקף את חומרת העבירות, הפגיעה בערכים המוגנים, ומדיניות הענישה הנוהגת. **2. גזירת העונש – איזון בין שיקולים לחומרא ולקולא** בגזירת העונש הספציפי, בית המשפט נדרש לאזן בין נסיבות הקשורות לביצוע העבירה (שיקולים לחומרא) לבין נסיבות שאינן קשורות ישירות לביצוע העבירה (שיקולים לקולא). * **שיקולים לחומרא:** * **עבר פלילי:** הנאשם בעל עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש וסמים, כולל ריצוי מאסרים בפועל והפעלת מאסרים מותנים. הדבר מצביע על דפוס התנהגות חוזרני. * **חומרת ביצוע העבירות:** ההתפרצות לבית מגורים בשעת בוקר, כאשר המתלוננת ובנותיה נוכחות, והכניסה לחדר השינה, מלמדים על העדר מורא ועל פגיעה עמוקה בתחושת הביטחון. השימוש בכרטיסי חיוב שנגנבו והניסיון לבצע עסקאות נוספות מעידים על ניצול ציני של הגניבה. * **העדר המלצה טיפולית:** שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, לאור היסטוריית ההתמכרות הממושכת של הנאשם ואי-הצלחתו בתהליכי גמילה. * **שיקולים לקולא:** * **הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי:** הנאשם הודה במיוחס לו, ובכך חסך את הצורך בניהול הוכחות ובזימון עדים רבים. * **ניסיון לשינוי:** בית המשפט התייחס לניסיונותיו של הנאשם להפחית את מינון תחליף הסם, על מנת להיכנס למסגרת טיפולית. אף על פי שניסיונות אלו לא צלחו, בית המשפט ראה בכך "רצון כן" לשינוי, המזכה אותו בהפחתה מסוימת בעונש. * **נסיבות אישיות:** בית המשפט התחשב ברקע המשפחתי המורכב של הנאשם, העדר תמיכה משפחתית, והיותו "דר רחוב" לפני מעצרו. * **פיצוי לנפגעים:** הטלת פיצוי כספי לנפגעות, בהתאם לחומרת הפגיעה, מהווה רכיב נוסף בגזירת העונש, המשקף את האחריות האזרחית והצורך בפיצוי הקורבנות. * **חידוש – איזון מושכל:** בית המשפט נמנע מלהיצמד לטווח העליון של מתחם העונש, למרות העבר הפלילי המשמעותי והעדר המלצה טיפולית. הוא מצא למקם את עונשו של הנאשם "ברף האמצעי של מתחם העונש", תוך מתן משקל לניסיונותיו לשינוי, גם אם לא צלחו. הגישה היא לא של "הכל או לא כלום" מבחינה טיפולית, אלא של מתן משקל לנסיבות שאינן קשורות ישירות לביצוע העבירה. * **עונשים נלווים:** בנוסף למאסר בפועל, הוטלו על הנאשם עונשים על תנאי, התחייבות כספית ופיצוי כספי לנפגעות, כולם במטרה להרתיע אותו מפני חזרה על מעשים דומים בעתיד ולהבטיח את זכויותיהם של הקורבנות. **3. משמעות הפסיקה מבחינה משפטית** * **החמרה בענישה בעבירות רכוש:** פסק הדין ממחיש את המגמה ההולכת וגוברת להחמיר בענישה בעבירות רכוש, בדגש על עבירות התפרצות לבית מגורים. בית המשפט מדגיש כי עבירות אלו אינן פגיעה ברכוש בלבד, אלא פגיעה עמוקה בפרטיות, בשלמות הנפשית ובתחושת הביטחון. * **חשיבות הצירוף והאיחוד:** הצירוף והאיחוד של כתבי אישום, כאשר קיים "קשר הדוק", הינם כלי משפטי חשוב המאפשר ענישה כוללת והולמת, וכן חוסך זמן שיפוטי. * **גמישות בגזירת הדין:** אף על פי העבר הפלילי והעדר המלצה טיפולית, בית המשפט הוכיח גמישות בגזירת העונש, תוך מתן משקל לנסיבות אישיות ולניסיונותיו של הנאשם לשינוי. גישה זו מעודדת נטילת אחריות ורצון לשינוי, גם כאשר התהליך אינו מושלם. * **הרתעה ושיקום:** בית המשפט מנסה לאזן בין הצורך בהרתעה (באמצעות עונש מאסר בפועל משמעותי והפעלת מאסרים מותנים) לבין שיקולי שיקום. במקרה זה, היתרון של השיקום היה מוגבל, אך בית המשפט עדיין נתן לו משקל מסוים. **סיכום** פסק הדין בת"פ 47560-04-24 (ב"ש) מהווה דוגמה מקיפה לניתוח משפטי של עבירות רכוש, תוך הדגשת עקרונות ההלימה, מדיניות הענישה, ונסיבות ביצוע העבירות והנאשם. בית המשפט ביצע איזון מושכל בין הצורך להגן על שלום הציבור ורכושו, לבין התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם. קביעת מתחם עונש אחד לכל התיקים, והטלת עונש שנע בין הטווח האמצעי לעליון של מתחם זה, תוך שילוב עונשים נלווים, משקפים את חומרת העבירות ואת המורכבות של קבלת החלטות שיפוטיות במקרים של עבריינות סדרתית על רקע התמכרות.