סע"ש 23344-12-20

תקציר

נמצא כי הנתבעת הפרה את חוק עבודת נשים בכך שהוציאה את התובעת, שהייתה בתקופה המוגנת לאחר הלידה, לחל"ת ללא הסכמתה בכתב וללא רשות מהממונה המתאים. מאחר שהנתבעת לא קיבלה את ההסכמה או האישור הנדרשים, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני בסך 150% מהשכר המגיע לה בתקופת האכשרה, בסך 4,047 ₪. בית המשפט אף פסק לתובעת פיצוי נזק לא ממוני בסך 15,000 ₪, בגין הפרת חוק עבודת נשים על ידי הנתבעת. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי הנתבעת הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן שוכנע כי החל"ת של התובעת לא נבע מאפליה על רקע הורותה או הריונה. במקום זאת, החופשה יוחסה לאי הוודאות והכאוס שנגרמו על ידי מגפת הקורונה והסגר שבא בעקבותיה. גם תביעתה של התובעת לפי חוק הודעה מוקדמת לעובד נדחתה, שכן הנתבעת הגישה הסכם עבודה תקף שעמד בדרישות החוק האמור, והתובעת לא טענה נקודה זו בסיכומיה. כמו כן, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 4,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין. לנתבע ניתנו 30 יום עם קבלת פסק הדין לעמוד בתשלום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לפירעונו במלואו.