תמ"ש 31954-10-20

תקציר

המבקשת, שהיא בתו של אדם שנפטר, הגישה בקשה לביטול פסק דין שאישר הסכם פשרה בעניין ירושת אביה. לטענתה, פסק הדין ניתן במעמד צד אחד וכי גם אביה וגם היא לא הסכימו להסכם. בית המשפט קבע כי לא ניתן לבטל את פסק הדין מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן אין מדובר בהחלטה במעמד צד אחד - שני הצדדים הגישו בעבר כתבי טענות ופסק הדין לא ניתן ללא כל התייחסות מהם. המבקשת לא הייתה צד להליך, ולכן לא נדרשה הסכמתה. גם אם תיכנס לנעליו של אביה המנוח, הבקשה עדיין תידחה מאחר שההליך שננקט היה שגוי. המבקשת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר פגמים כלשהם בהסכם, לרבות חוסר הסכמתו של אביה. הסכם הפשרה נחתם ואושר על ידו לפני מותו. זאת ועוד, טענתה של המבקשת בדבר אוזלת ידו של אביה לא נתמכה בראיות כלשהן. למרות שפסק הדין ניתן באופן פורמלי לאחר מותו, קבע בית המשפט כי הדיון כבר הסתיים וכי ניתן לתת את פסק הדין, בהתאם לתקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי. מטעמים אלה, בין היתר, נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, והמבקש חויב בהוצאות המשיבים.