ע"פ 2596/90

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער בעבירות אונס ותקיפה מינית לפי סעיפים 345(ב) ו-348(ב) לחוק העונשין. הראיות, שכללו את הצהרת הקורבן ועדותו של חוקר נוער, נמצאו אמינות ומהימנות, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערער בדבר היעדר ראיות תומכות, תוך שהוא מצטט מספר ראיות המאששות את גרסתו של הקורבן. עדותו של האח, דברי האיום הקודמים של המערער וניסיונו לטעון לאליבי – שלא רק שלא הוכח אלא אף הופרך – נחשבו כולם למשמעותיים. אשר לעונש, הסכים בית המשפט העליון עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המערער היו כרוכים בנסיבות מחמירות, כגון גילה הצעיר של הקורבן, הפרת האמונים ואכזריות התקיפות. עם זאת, בית המשפט העליון החליט להחמיר את העונש מתשע לשתים עשרה שנות מאסר, תוך הדגשת השיעור המדאיג של מקרי התעללות מינית והצורך לתעדף את ההגנה על קורבנות חפים מפשע. השופט גולדברג והשופטת אור הסכימו עם ההחלטה.