ע"א 1881/14

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה לעיכוב ביצוע לצד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תגובת המשיב ועקרונות משפטיים ישימים, והגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת הדחייה. על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, הגשת ערר בדרך כלל אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה. על מנת שיינתן עיכוב ביצוע, צריכים להתקיים שני תנאים: סיכוי להצלחת ערעור ואיזון נוחות חיובי למבקש. תנאים אלה קשורים זה בזה, כאשר אם אחד חלש, השני חייב להיות חזק כדי לפצות. מבחינה היסטורית, מאזן הנוחות קיבל עדיפות, תוך התמקדות בשאלה האם ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם הבקשה לסעד זמני תידחה. במקרה זה, המבקש לא עמד בקריטריונים אלה, במיוחד משום שהדירות נשוא ההליך היו השקעות כספיות ולא מגורים, ומכאן שכל נזק ניתן לפצות כלכלית. בנוסף, טענת המבקש בדבר חוסר יכולת כלכלית לפרוע למשיב במידת הצורך הייתה מופרכת, שכן המשיב הוכיח יכולת לשאת בהוצאות. בית המשפט מצא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ואמין, במיוחד בהערכת עדויות העדים, ולכן סיכויי הצלחת הערעור אינם סבירים. אף שהמבקש העלה חשש לעיכוב בביצוע ההסכם, אין בכך כדי להגדיל באופן מהותי את סיכויי קבלת הערעור. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב הליכים, ביטל את צו השהייה הזמני והורה למבקש לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.