ע"פ 42818-06-13

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני תיקים נפרדים שבהם מעורבים שני נאשמים, אברהם סימן טוב ושמעון סולייב שהורשעו שניהם בעבירות הקשורות לגניבה ונגזרו נגדם בעבר מאסרים על תנאי. השאלה המשפטית העומדת בפני בית המשפט היא האם יש להפעיל את עונשי המאסר על תנאי על סמך הרשעותיהם האחרונות. כבוד השופט סוקולוב מנהל את התיק ומוציא פסק דין מקיף, המתווה את העובדות והתקדימים המשפטיים הרלוונטיים. השופט פותח בסיכום שני המקרים: סימן טוב הורשע בשורה של עבירות, בהן פירוק רכב והחזקת רכוש החשוד כגנוב, ונגזר עליו מאסר על תנאי. סולייב הורשע בפריצה ובגניבה, ונגזרו עליו שני עונשי מאסר על תנאי. בית המשפט קמא בשתי הערכאות סירב להפעיל את עונשי המאסר על תנאי, והביא את מדינת ישראל לערער. המדינה טוענת כי שגה בית משפט קמא בכך שלא החיל את עונשי המאסר על תנאי, ואילו ההגנה טוענת כי העבירות הקודמות וההרשעות הנוכחיות נבדלות זו מזו ואינן מצדיקות את הפעלת העונשים הקודמים. השופט סוקולוב מסכים עם טענת המדינה, מצטט פסיקה רלוונטית ומדגיש את התכלית המרתיעה של מאסר על תנאי. המסקנה היא כי עונשי המאסר על תנאי צריכים להיות מיושמים בשני המקרים. עם זאת, השופט בוחר שלא להתערב בעונשים הראשוניים, למעט צירוף עונשו הנוכחי של סולייב למאסר על תנאי קודם, שתוצאתו מאסר כולל של 29 חודשים.