ת"א 3173/90

תקציר

בית המשפט דחה את טענת התובעת בדבר בעלות על רכב שנרכש מצד שלישי, וקבע כי משכנתא שנרשמה בעבר קודמת לזכויותיו של התובע כבעלים הבאים. התובע טען כי מאחר והמשכנתא לא נרשמה במשרד הרישוי אין לנתבע כל טענה על הרכב. עם זאת, בית המשפט פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים באופן שונה. על פי חוק המשכון ותקנות המשכון, המשכנתא נרשמה כדין והוחלה על התובע, ללא קשר לחוסר מודעותו לכך. יתר על כן, בעוד רישום במשרד הרישוי אינו מהווה הוכחת בעלות מוחלטת, הוא יכול להשפיע על מעמדו בתום לב של רוכש. בית המשפט הסביר כי משכנתאות מטלטלין דורשות רישום כדי להיות תקף כנגד נושים צד ג' אך לא עבור סוגים אחרים של רוכשים. התובע, שרכש את הרכב ממי שאינו עוסק, לא נחשב לרוכש בתום לב לפי סעיף 34 לחוק המכר, שכן הרכב לא נמכר במהלך העסקים הרגיל. אילו התובע היה מבצע בדיקת נאותות ובודק את רישומי משרד הרישום השכונתי, היה מגלה את המשכנתא. עוד ציין השופט כי החוק הישראלי אינו מרמז על ידיעה קונסטרוקטיבית של הרישומים בכל המשרדים השכונתיים. לסיכום, בית המשפט הורה לתובע להחזיר את הרכב לנתבעת, תוך ביטול כל הסדר זמני בנוגע להחזקתו. כמו כן חויב התובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע, כאשר סכום הערבות הבנקאית בסך 7,500 ₪ יחולט אם הרכב לא יוחזר תוך שבוע מיום מתן פסק הדין. פסק הדין חיזק את הקדימות של משכנתא רשומה בתוקף על פני הרוכשים הבאים, והדגיש את החשיבות של רישום קפדני ובדיקת נאותות ברכישת רכב.