ת"א 47302-05-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוקיות הגשת כתבי בית המשפט לעובד בכיר בבנק, מר איידסון, באמצעות סניף הבנק בישראל. המחלוקת המרכזית היא האם מדובר באמצאה תקפה עבור הנתבע. תקנה 482(א) לתקנות הרלוונטיות קובעת כי די במסירת צו בית משפט למנהל או בעל רישיון העוסק בניהול עסקיו של אדם שאינו תושב תחום שיפוטו של בית המשפט. הבנק הבהיר את הקשר הנרחב בין הסניף הישראלי שלו לבין הבנק הראשי, ורמז כי מסירת הצוואה לסניף הישראלי שקולה למסירתו לבנק המרכזי עצמו. בית המשפט מסכים, ומאשר כי הבנק והסניף שלו הם למעשה גוף אחד. יתר על כן, בית המשפט קובע כי הגשת מסמכי בית המשפט במקום עבודתו של מר איידסון, במיוחד לאור תפקידו הבכיר, מהווה המצאה כדין, למרות שאינו דירקטור בבנק. עוצמת הקשר בין הבנק בחו"ל לבין הסניף הישראלי שלו מבטיחה כי האחרון יודיע לראשון על ההליך המשפטי. בית המשפט דוחה גם את טענת הבנק כי קבלת ההמצאה תרחיב את סמכותם של בתי המשפט בישראל, ומדגיש כי תוקפה של האמצאה אינו תלוי בפורום המתאים. בנוסף, העובדה שמר איידסון לא השיב אישית לבקשה, יחד עם עמדתו הבולטת, תומכת בפסיקה. לפיכך, הבקשה מתקבלת, והצגת כתב התביעה לסניף הבנק הישראלי נחשבת כהמצאה תקפה עבור מר איידסון. הבנק חויב לשלם לתובעים הוצאות בסך 10,000 שקל, ומר איידסון נדרש להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.