ת"א 38172-12-17

תקציר

הנתבע שכר מהתובע נכס לצורך הפעלת עסק. הנתבע טען כי התובע הטעה אותו לגבי פרטי הנכס, לרבות מהות זכויותיו בקרקע, ולא גילה כי הוא מיועד לרכוש ציבורי. השופטת מצאה כי התובעת אכן מסרה מידע לא מדויק על זכויותיה בנכס, אך הנתבעת הייתה מודעת לייעוד הציבורי. עוד טענה הנתבעת כי הנכס אינו ראוי למטרת השכירות, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא קיבלה את האישורים הנדרשים, והפרה את ההסכם במספר דרכים. השופט דחה טענות אלה וציין כי הנתבע היה מודע לייעוד הנכס וכי התנהלותו שלו מנעה את קבלת האישור. בנוסף, השופט מצא כי הנתבע לא פינה את הנכס לטענתו והפר את ההסכם. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובע, קיבל את התביעה העיקרית והורה לנתבעת לשלם 736,894 ₪, כולל דמי שכירות, ארנונה, חשמל, חיובי מים ופיצוי מוסכם. התביעה שכנגד נדחתה. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות התובע, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 94,972 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 16.6.2021.