ע"מ 45306-02-17

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את בקשת המערערת לפתוח בהליכי הסכמה הדדית מול רשות המסים הברזילאית בנוגע למחלוקת המס שלה, הכוללת סיווג הכנסותיה וקביעת שיעור המס המתאים. ראשית, המערערת משכה בעבר בקשה להליך של הסכמה הדדית ולא הציגה שינוי נסיבות המצדיק בקשה חדשה. שנית, הבקשה הוגשה זמן רב מדי לאחר מעשה, דבר המקשה על בירור הטענות. שלישית, טענתה החדשה של המערערת בדבר קיומו של "מוסד קבע" בברזיל אינה משכנעת, וממילא רשות המסים הברזילאית לא קבעה כך. רביעית, מאחר שהרשויות המוסמכות בישראל ובברזיל מסכימות על שיעור המס הנכון, אין תוצאה טובה יותר שניתן להשיג באמצעות הליך של הסכמה הדדית. חמישית, בית המשפט מצא כי פעולותיה של רשות המסים הברזילאית לא היו "מנוגדות לאמנה" המצדיקות הליך של הסכמה הדדית; הם ניכו שיעור מס שלא היה גבוה מהקבוע באמנת המס, והמערערת לא הגישה בקשה להחזר מס. באשר להגשת מסמך "חוות דעת" שהכין פרופ' ראובן אבי-יונה, ובו ניתוחים משפטיים ופרשנויות הקשורות לתיק, קבע בית המשפט כי יש להותירו חלק מהראיות. בעוד שחלקים מסוימים בחוות הדעת עסקו בדין הישראלי, שרק בתי המשפט יכולים לפרשו, סעיפים אחרים התייחסו לפרשנות אמנות המס, הדין הזר והפרקטיקה של מס הכנסה, שהם בתחום חוות הדעת של המומחה. בקשת המשיב להסיר את חוות הדעת נדחתה אפוא באופן חלקי. הואיל והמערערת תישא בהוצאות המשיב, הן נקבעו על סך של 15,000 ₪.