ת"א 14316-10-19

תקציר

השופט קבע כי על המשיבים להימנע מעיבוד בחלקת המקרקעין הנדונה ומתפיסת חזקה בה בחלקה, עד להכרעה בתביעה העיקרית. המבקשים הוכיחו זכות חזקה במקרקעין, אשר המשיבים השתלטו עליה מיד לאחר שהעירייה פינתה אותה. סביר להניח שהמבקשים יצליחו להוכיח כי זכות החזקה שלהם מגנה עליהם מפני כניסתם ועיבודם של המשיבים במקרקעין. למרות שהמבקשים עשויים להתקשות להוכיח את טענת הבעלות שלהם, החזקה במקרקעין משמשת הגנה, גם כאשר מקורה בזכות. השופט הדגיש את עקרון ההגנה על החזקה, המונע שינוי בסטטוס קוו באמצעות עזרה עצמית ומציע הגנה למחזיק חסר זכות מפני מי שמתנכל להחזקתו, הפועל אף הוא ללא זכות כדין. זאת ועוד, המשיבים לא הציגו כל מסמך המאשר את כניסתם למקרקעין מהבעלים לכאורה – המדינה. השופט שקל גם את האינטרס הציבורי בהשלמת פרויקט שנועד לטובת הציבור, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי הדבר גובר על עקרון ההגנה על החזקה. גם טענת המשיבים כי הקרקע שימשה למעבר הולכי רגל לאורך השנים נדחתה, שכן התרת הקמת טיילת על המגרש תהווה שינוי משמעותי באחיזתם של המבקשים בקרקע. עוד ציינה השופטת כי ייעוד תכנוני אינו מהווה הצדקה לנישול בעל קרקע באמצעות מעשה חד צדדי. על אף שהיה שיהוי בתביעתם של המבקשים, שקל השופט את התנהלות המשיבים ואת הקשר האפשרי בין מעשיהם לבין זה של העירייה, דבר שהחליש את משקלו של שיהוי זה. לבסוף הורה השופט למבקשים להפקיד במזומן ולהפקיד ערבות צד ג' להבטחת נזקיהם הפוטנציאליים של המשיבים, וקבע מועד להגשת התביעה העיקרית.