בג"צ 6685/05

תקציר

העתירה שהגישה החברה לפיתוח נכסי הקדש אל-אקצא בע"מ ביקשה לאסור על המשך הפיתוח בחלקת אדמה בבית דגן בשל הימצאות עצמות אדם וקברים עתיקים הנחשבים מוסלמים. העותר ביקש להפסיק את פעולות החפירה בטענה שהן מפרות את ההלכה האסלאמית ומחללות את המתים. המשיבים, ובהם מינהל מקרקעי ישראל ורשות העתיקות, טענו כי ייחוסם המוסלמי של הקברים אינו ודאי, וכי עצירת הפיתוח תפגע באינטרס הציבורי ותגרום להפסדים כספיים. בית המשפט שקל טענות מקדמיות בדבר שיהוי, סעדים חלופיים והיעדר גילוי, ומצא כי העתירה ראויה לדיון חרף פגם מסוים בהתנהלות העותר. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי העותרת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהקברים היו מוסלמיים, ובמקום זאת הסתמכה על התרשמותם של נציגיה. תשובות הארכיאולוגים המומחים שליוו את התשובות מטילות ספק בייחוס הקברים לאמונה המוסלמית. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. יתר על כן, בית המשפט ציין את המורכבות שבעצירת הפיתוח בשל איסורים דתיים על העתקת קברים, בהתחשב בהשלכות על פיתוח הקרקע ועל האינטרסים הקנייניים. היא הדגישה את הצורך באיזון בין שימור רגשות דתיים לבין דרישות פיתוח, ועודדה את הצדדים לחפש פשרה. השופט ג'ובראן, אליו הצטרפו השופטים נאור וברלינר, דחה את העתירה והדגיש את חשיבות ההתייחסות לקברים ועצמות עתיקים בכבוד ובהערכה.