עש"א 37722-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בתיק עש"א 37722-04-26 שושן ואח' נ' הממונה על מרשם המקרקעין ואח', שניתן על ידי כבוד השופטת לימור ביבי. ### **מבוא ורקע עובדתי** המערערים ביקשו לבטל תיקון רישום שבוצע בשנת 2005 במרשם המקרקעין, לפיו שונו זכויות בעלות בנכס מקרקעין מרישום שוויוני (50%-50%) ליחס של 99%-1% לטובת המנוח (הוריהם של המשיבים). התיקון ב-2005 בוצע על בסיס טענת המשיבים כי הרישום המקורי משנת 1963 היה מוטעה ושגוי ביחס לשטר המכר המקורי. בית המשפט נדרש להכריע בשאלת סמכות הרשם לבצע את התיקון, מהות ה"טעות" והשלכותיה המשפטיות. ### **עקרונות וחידושים משפטיים בפסק הדין** #### **1. הגדרת "טעות סופר" במרשם המקרקעין (המבחן המהותי מול הכמותי)** פסק הדין מסתמך על ההלכה העדכנית (ע"א 1409/23 *שוורץ*), תוך אימוץ גישה מהותית ולא כמותית לטעות סופר: * **החידוש:** לא המימדים של הטעות (קרי: עד כמה היא משנה את הזכויות) הם הקובעים, אלא המבחן העקרוני – **האם המרשם משקף את הכוונה האמיתית של הגורם שביצע את הרישום?** * **יישום:** במקרה זה, נקבע כי מדובר בטעות סופר מובהקת משום שהמסמכים המקוריים (שטר המכר והצו השיפוטי משנות ה-60) העידו על כוונה לרישום בחלקים לא שווים. הרישום השוויוני שנערך ב-1963 היה "פער בין ההכרעה שהתגבשה לבין ביטויה במרשם", ולכן תיקון הטעות הוא מהלך של "חשיפת המצב המשפטי כהווייתו" ולא שינוי מהותי של זכויות. #### **2. סוגיית ההתיישנות בתיקון טעויות מרשם** בית המשפט קבע עקרון משפטי חשוב לפיו **תיקון טעות סופר במרשם אינו כפוף לדיני ההתיישנות**. * ההנמקה: תיקון מסוג זה נועד להגשים את הכוונה המקורית של עורך המרשם ולא לבטל הכרעה שיפוטית/מנהלית קודמת. לפיכך, ככל שמוכח כי מדובר בטעות סופר (פער בין הכוונה לרישום), ניתן לתקן את המרשם בכל עת, גם לאחר עשרות שנים. #### **3. תחולת דינים וחזקת התקינות המנהלית** * **תחולה בזמן:** בית המשפט הבהיר כי המועד הרלוונטי להחלת תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) הוא מועד הגשת הבקשה לתיקון (2005) ולא מועד הרישום המקורי (1963). * **חזקת התקינות:** בהעדר ראיות לסתור, חלה "חזקת התקינות המנהלית" לפיה רשם המקרקעין פעל כדין. חזקה זו מתחזקת עם חלוף הזמן. מאחר שהמערערים לא הציגו ראיות פוזיטיביות לכך שהרשם חרג מסמכותו או לא פנה למפקח כנדרש בנהלים, עמדה זו נדחתה. #### **4. אבחנה בין סמכות הרשם לסמכות בית המשפט** פסק הדין מחדד את התפיסה הרישומית: רשם המקרקעין הוא רשות מנהלית שאינה מוסמכת להכריע במחלוקות קנייניות מורכבות ("דרך המלך" היא פנייה לערכאה שיפוטית). עם זאת, כאשר מדובר ב"טעות סופר" (סתירה בין מסמכי היסוד לרישום), הרשם מוסמך ואף מחויב לתקן את המרשם כדי להבטיח את אמינותו ודיוקו. ### **סיכום והשלכות** פסק הדין מחזק את **יציבות המרשם** ככלי שנועד לשקף את "האמת המשפטית" המקורית. הוא מצמצם את האפשרות להסתמך על טעות רישומית בת עשרות שנים כבסיס לטענת "זכות קנויה" (התיישנות או הסתמכות), וקובע כי כאשר קיימת הוכחה לכוונה המקורית של הצדדים (שטר מכר/הסכם), תיקון הטעות הוא פעולה מנהלית לגיטימית שאינה מחייבת הליך משפטי ממושך. **בשורה התחתונה:** הנטל על המבקש לתקוף תיקון מנהלי כזה הוא כבד, ועליו להוכיח לא רק שהרישום השתנה, אלא כי הרישום המקורי (השגוי) אכן שיקף את הכוונה האמיתית והחוקית בשעת הרישום הראשונית.