עב"ל 113/06

תקציר

השאלה בערעור זה היא מהו המועד שממנו יש לראות את המערער, יליד חברון, כ"תושב ישראל", ובפרט אם מדובר באוגוסט 2002 או 1980, שנת נישואיו. המערער נישא לאזרחית ישראלית בשנת 1980 ועבר להתגורר בבית חמיו בירושלים. בשנת 1995 ניתנה למערער אשרת ישיבת קבע בישראל בעקבות בקשה לאיחוד משפחות. בשנת 2002 שכר המערער דירה בירושלים והוכר כתושב מאז ואילך. המוסד דחה את טענותיו של המערער לקצבת נכות והבטחת הכנסה, שכן ראו בו תושב רק משנת 2002. המערער תבע את המוסד בבית המשפט המחוזי בירושלים, אך תביעתו נדחתה. לאחר מכן ערערה המערערת לבית הדין הארצי לעבודה. בית המשפט חילק את התקופה שבין 1980 ל-2002 לשני חלקים: התקופה הראשונה מ-1980 עד 1995, והשנייה מ-1995 עד 2002. בית המשפט מצא כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שהיה תושב ישראל בתקופה הראשונה. עם זאת, בתקופה השנייה קיבל בית המשפט את הטענה כי המערערת קיבלה אשרת תושבות קבע בשנת 1995 וכי משרד הפנים נדרש להוכחת מרכז חיים בישראל טרם מתן אשרה זו. בית המשפט נימק זאת בכך שאשרה זו יוצרת חזקת תושבות הניתנת להפרכה. מאחר שהמוסד לא הביא ראיות מספיקות לסתור חזקה זו, קבע בית המשפט כי המערער היה תושב ישראל החל מחודש אוגוסט 1995. לפיכך, על המוסד לשקול מחדש את תביעותיו של המערער לקצבת נכות והבטחת הכנסה מתוך הבנה כי הוא תושב מאותו מועד. פסק הדין גם הורה למוסד לשלם למערער 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.