עמ"ש 27158-07-13

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את מכלול הראיות והטענות שהוצגו בתיק קשה זה בו מעורבת המערערת, אם שאין ביכולתה לגדל את הקטינים ואשר מצבה אינו צפוי להשתנות בעתיד הנראה לעין. פסק הדין הכריז על הקטינים כברי אימוץ לפי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, המתמקד ביכולתו האובייקטיבית של ההורה לטפל בילדו ולא באינטרס הסובייקטיבי שלו. החלטה זו נתמכת בשתי חוות דעת מומחים ודו"חות של שירותי הרווחה, ובהתרשמותו הישירה של בית המשפט מהעדים. המערערת טענה ל"אימוץ פתוח", אך בית המשפט, בהסכמת בית משפט קמא, הגיע למסקנה כי "אימוץ סגור" הוא טובת הקטינים, שכן הוא מספק סביבה יציבה וקבועה להתפתחותם הבריאה. נסיבות חייו המורכבות של המערער, אף שהן מוכרות, גוברות על הצורך לשים את טובת הקטינים בראש סדר העדיפויות. פסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב, מתייחס לכל ההיבטים הרלוונטיים ומגיע למסקנות המתבקשות. נעשו ניסיונות מרובים לסייע למערערת להפוך לאם מוכשרת, אך למרבה הצער היא נכשלה בכולם, ללא כל אינדיקציה לשיפור. לפיכך, למרות הקושי הנפשי, בית המשפט מחליט פה אחד לדחות את הערעור, מסרב לקבל את בקשת המערערת לאימוץ פתוח, ובמקום זאת מקיים את החלטת האימוץ הסגור, לטובת הילדים.