עב"ל 9545-04-21

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את הערעורים הנוגעים לפרשנות סעיף 98(א) לחוק הביטוח הלאומי, הנוגע באופן ספציפי לחישוב בסיס השכר לגמלאות בשל נפגעי עבודה שנרכשו עקב מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. בית המשפט הדגיש כי החוק מתכוון לספק נקודת זמן אחידה לקביעת בסיס השכר, המעוגן בתחילת הנכות ולא ברכישת המחלה. פרשנות זו מתיישבת עם תכלית החוק להבטיח כי הכנסתו של המבוטח תישמר ברמה שקדמה לתחילת הנכות. הפרשנות נקבעה כדי למנוע אפליה ולשמור על שוויון בין המוטבים. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים כי החוק צריך להציע בחירה בין קביעת שכר עם תחילת הנכות או בעת רכישת הנכות, בנימוק שאפשרות כזו נעדרת תימוכין בלשון החוק ועלולה להוביל לאי שוויון בין התובעים. בנוסף, בית המשפט לא מצא בסיס ממשי לטענה להפליה על רקע אי התאמות ביישום המינהלי, והדגיש כי שינויי המדיניות של המוסד בחוזריו משנת 2003 עד 2016 אינם סותרים את הפסיקה המקובלת. בעיקרו של דבר, פסק הדין גורס כי ראוי לפרש את החוק בסטטוס קוו כקובע מודל אחיד, וכל חריגה ממנו, כגון מודל המציע בחירה למבוטח, תחייב תיקון חקיקה ולא פרשנות שיפוטית מחודשת. הערעורים נדחו לגופה של פרשנות משפטית ולא מטעמים פרוצדורליים, וללא הטלת הוצאות, שכן השאלות שהועלו נמצאו ראויות לדיון משפטי.