סע"ש 20837-12-19

תקציר

התובע, שעבד כרכז ביטחון אצל הנתבעת במשך 31 שנים, הגיש תביעה נגד הנתבעת להכרה רטרואקטיבית ביחסי עובד-מעביד ותשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות נוספות. הנתבעת טענה כי התובע היה נותן שירות ולא עובד, וכי חלה על התביעה תקופת ההתיישנות. הנתבעת ביקשה לחשוף מספר מסמכים הנוגעים לעסקיה של התובעת ולהעסקתה במקומות אחרים, בטענה כי הם נחוצים להגנתם. בית המשפט הורה לתובע לחשוף חלק מהמסמכים המבוקשים, לרבות דוחות שנתיים של חברות ועסקים שבבעלות התובעת משבע השנים האחרונות, חשבוניות מס והסכמי שירות – תוך שמירה על אינטרסים של צדדים שלישיים. בית הדין אף הורה לתובעת לחשוף הסכמי עבודה ותלושי שכר ממעסיקים אחרים למשך כל התקופה הרלוונטית לתביעה. עם זאת, בית הדין דחה את בקשת הנתבע לקבל תלושי שכר שהנפיק התובע לעובדיו, והצהרת רואה חשבון, וקבע כי הם אינם מידתיים ואינם רלוונטיים. ההחלטה התקבלה ללא כל משוא פנים, שכן בקשה דומה הוגשה והושארה ללא מענה במשך כמעט שנה. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, ולתובע ניתנו 30 יום למלא אחר הצו.