ת"א 23673-07-14

תקציר

התובע, עו"ד צבי גביש, תבע את הנתבע, קרן פנסיה ותגמול מקיפה, אגודה שיתופית המנהלת קרן פנסיה, על כך שמסרה לו מידע מטעה בדבר קצבתו הפנסיונית. התיק נסוב סביב הסכם משנת 2002 בין גביש לנתבעת, שהבטיח לו "פנסיה מוקדמת" של 10,250 שקל לחודש עם הגיעו לגיל 60. אלא שרפורמה בשוק קרנות הפנסיה, שהתרחשה שנה וחצי לאחר ההסכם, סיבכה את העניינים. גביש שאל על השפעת הרפורמה על זכויותיו, והנאשם, במכתב מיום 21.11.04, הבטיח לו בטעות כי זכויותיו נותרו ללא שינוי. בסוף שנת 2007 הודיע הנאשם לגביש כי בשל הרפורמה הוא זכאי לקצבה חודשית בסך 8,900 ₪ בלבד, נמוכה מהסכום שסוכם קודם לכן. גביש טען כי הסתמך על מכתבו המטעה של הנתבעת משנת 2004 וקיבל החלטות פיננסיות בהתאם, לרבות פרישה משוק העבודה, פדיון חסכונות ומתן כספים לילדיו. הוא דרש פיצוי על ההפרש בין הפנסיה המובטחת לפנסיה בפועל, לחילופין בגין אובדן ההכנסה בשל הסתמכותו על המידע המטעה של הנתבעת. הנתבע הודה שטעה במכתב משנת 2004 אך הכחיש כל נזק שנגרם לגאביש. הם הדגישו כי הרפורמה הפכה את ההסכם מ-2002 לבלתי אפשרי למימוש וכי הטעות נעשתה בתום לב. בנוסף, טען הנתבע כי גם אם התרחשה הטעיה, לא נגרם לגביש כל נזק כפי שטען. בית המשפט מצא את הנתבעת רשלנית והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי גביש. נקבע כי במכתבו של הנתבע מיום 21.11.04 נמצא מידע שגוי בדבר זכויותיו הפנסיוניות של גביש. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתה העיקרית של גביש לפיצוי על בסיס ההפרש בין הפנסיה הצפויה לפנסיה בפועל. דרישה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות דיני הנזיקין, שכן מטרת הפיצוי היא להשיב את התובע למצב בו היה מצוי אלמלא המעשה הנזיקי. מאחר שהרפורמה כבר הפחיתה את הפנסיה הצפויה של גביש, רשלנות הנתבעת לא הפחיתה אותה עוד יותר. גם תביעתו החלופית של גביש לאובדן השתכרות עקב פרישתו משוק העבודה לא צלחה, שכן הוא לא הביא ראיות מספקות לנזקיו הנטענים. בית הדין לא מצא קשר בין מכתבו של הנתבע לבין החלטתו של גביש להפסיק לעבוד. יתר על כן, הקושי שלו למצוא עבודה קדם למידע המטעה, והוא לא הציג ראיות קונקרטיות להצעות עבודה או הזדמנויות שסירב להן. עם זאת, בית המשפט מצא כי רשלנותו של הנתבע גרמה לגביש עוגמת נפש ופסק לו 30,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני. השופטת גם בחרה שלא להטיל הוצאות או שכר טרחת עורך דין על מי מהצדדים, בהתחשב בכך שהתביעה המוצלחת בגין עוגמת נפש היוותה חלק קטן מהתביעות הגדולות יותר שהוצגו. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לשלם לגביש 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולמו בתוך 30 יום.