ת"א 12630-09-08

תקציר

התובעת, ילדה בת 12, הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד המיילדת הנתבעת, בטענה כי שיתוק ארב בזרועה הימנית, שהתרחש במהלך הלידה, נגרם כתוצאה מהתנהלות לא תקינה של המיילדת. לגופו של עניין, טענה התובעת כי המיילדת הוציאה אותה מתעלת הלידה בכוח חריג, וכי הצוות הרפואי היה צריך לבצע ניתוח קיסרי במקום לידה נרתיקית. הנתבעת הכחישה טענות אלה וטענה כי הנזק אירע במהלך חייה התוך-רחמיים של התובעת ולא ניתן היה למנוע אותו. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, לרבות חוות דעת של מומחים לכירורגיה אורתופדית ומיילדות. היא בחנה את האפשרות שהפגיעה תיגרם על ידי מנגנונים שונים, כולל גדילת עוברים, כוח עבודה וחילוץ בשלב הסופי של הלידה. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי המיילדת השתמשה בכוח מופרז, והספרות הרפואית שהוצגה הראתה כי שיתוק של ארב יכול להתרחש ללא שימוש בכוח בלתי סביר. בנוסף, בית המשפט מצא כי ההחלטה להמשיך בלידה נרתיקית הייתה סבירה וקיבלה את הסכמת היולדת, שילדה קודם לכן בניתוח קיסרי. המסמכים הרפואיים החסרים, שלטענת התובעים העבירו את נטל ההוכחה לנתבע, לא נחשבו לסוגיה משמעותית, שכן בית המשפט מצא כי אין סתירה או ליקוי ברישומים הקיימים. גם בקשת היולדת לניתוח קיסרי זכתה להתייחסות הולמת, והתקבלה הסכמתה ללידה נרתיקית. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח רשלנות או קשר סיבתי בין מצבו של התובע לבין מעשיו של הנתבע. לפיכך, תביעת הרשלנות הרפואית נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. פסק דין זה ניתן בכנות ובהתחשבות במצבו של התובע, וגרסה פומבית של פסק הדין פורסמה ללא כל פרטים מזהים בעניינו של הקטין.