בש"פ 6570/96

תקציר

ערעור זה מתייחס להכרעה בשאלה האם קיימות ראיות מספיקות לכאורה המצדיקות את המשך מעצרו של המשיב המואשם ברצח. הרצח בוצע כחלק מתוכנית שכללה מספר רב של כלי נשק, מכונית מילוט ושיתוף פעולה בין המבצעים שהביא למותו של קורבן לא מכוון. המשיב הוא אחד משבעת הנאשמים בתיק. זו הפעם השלישית ששאלה זו מובאת בפני בית המשפט. בתחילה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של שלושה נאשמים אך שחרר שניים, ובהם המשיב, מחוסר ראיות מספיקות. על שחרורם של שני הנאשמים הוגש ערעור, והשופט בך קבע כי יש די ראיות לכאורה כדי להצדיק את מעצרם. בהמשך, עם מעצרו של המשיב, קבע גם השופט זמיר כי קיימות ראיות לכאורה נגדו והורה על מעצרו. לאחר מכן עתר המשיב לעיון חוזר על סמך ראיות חדשות שהושגו על ידי ההגנה. השופט קמא, השופט בייזר, פסק לטובת המשיב והורה על שחרורו, שכן הראיות החדשות הראו כי ייתכן שעד מדינה השפיע על עדותו של עד אחר. המדינה ערערה על החלטתו של השופט בייזר. הראיות החדשות כוללות הקלטות של שיחות בין שני העדים בעת שהוחזקו במעצר. ההגנה טוענת כי הקלטות אלה מוכיחות כי עד המדינה הדריך את העד השני, ולכן עדותו אינה קבילה. ההגנה גם מתחה ביקורת על כך שהמשטרה לא סיפקה את ההקלטות הללו קודם לכן. המדינה הכירה בחוסר תקינות פעולות המשטרה, אך טענה כי הראיות אינן מצדיקות את שחרורו של המשיב. השופט בערעור זה הסכים עם עמדת המדינה. השופט קבע כי השופט קמא הפעיל אמת מידה שגויה כאשר בחן את הראיות לכאורה. השופט הדגיש כי בשלב הארכת המעצר בחינת הראיות שונה מזו שבמשפט עצמו, ויש להבין את "הראיות לכאורה" כבעלות פוטנציאל מוכח שיכול להוביל להרשעה מעבר לספק סביר. עיון מדוקדק בתמלילים לא הוביל את השופט למסקנה כי העדות הייתה מאומנת. את מהימנות עדותם של העדים יש להשאיר לשופט הדן בתיק. זאת ועוד, השופט קבע כי השחיקה בראיות התביעה אינה משמעותית דיה כדי להצדיק את שחרורו של המשיב, במיוחד נוכח חומרת העבירה. לפיכך, הערעור התקבל, ומעצרו של המשיב עד תום ההליכים אושר.