ת"א 50464-05-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין שסיפקת, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע הקיים בפסק הדין: **ניתוח משפטי של פסק דין בעניין ת"א 50464-05-25 מוסדות הפקדתי שומרים (ע"ר) ואח' נ' מילר ואח'** **מבוא** פסק הדין דנן עוסק בבקשה שהגישו המבקשים למתן צווים שונים מכוח חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). הבקשה כללה מספר סעדים חלופיים: (1) צו להורות למשיבים להתייצב לדיון בוררות בפני בורר שמונה לטענת המבקשים לפי הסכם בוררות; (2) צו שיורה לבורר לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 15 לחוק הבוררות; (3) צו שיורה לבית המשפט למנות את המשיב 4 כבורר או לאשר את מינויו. **עיקר הדיון והחלטות בית המשפט** בית המשפט, בכבוד השופטת עינת אבמן-מולר, דחה את הבקשה על כל חלקיה, וזאת בעיקר מכיוון שהסעדים המבוקשים אינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק הבוררות והסמכויות המוקנות לבית המשפט במסגרתו. **1. דחיית הבקשה לסעד לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות** * **הסעד המבוקש:** צו המורה למשיבים להתייצב לדיון בוררות. * **המסגרת הנורמטיבית:** המבקשים ביקשו סעד זה מכוח סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, המקנה לבית המשפט סמכות ליתן צווי עשה וצווי לא תעשה, בין היתר, "כמו שיש לו לגבי תובענה שהוגשה לפניו". סעד זה נועד להבטיח את קיום הליך הבוררות או את ביצועו היעיל של פסק הבוררות. * **ההבחנה המשפטית:** בית המשפט מבחין בין סעדים זמניים "רגילים" בהליכים אזרחיים לבין סעדים בבוררות. בעוד שבית המשפט עשוי לראות במקרים מסוימים מתן צו עשה זמני בהליך בוררות גם אם לא היה ניתן בהליך אזרחי "רגיל" (בהתחשב באופיו הייחודי של הליך הבוררות, כפי שצוין בפסיקה), הדבר אינו חל במקרה זה. * **הנימוק לדחייה:** בית המשפט קובע כי חוק הבוררות מקנה סמכויות לבורר להתמודד עם מצב בו צד אינו מתייצב לדיון (סעיף 15 לחוק ותוספת ראשונה לחוק). משכך, אין צורך שבית המשפט יורה לצד להתייצב, מכיוון שלבורר עצמו יש את הכלים לכך. כמו כן, חוק הבוררות מקנה לבית המשפט סמכות לכפות התייצבות של עדים (סעיף 16(א)(1)), אך אינו מתייחס לכפיית התייצבותם של בעלי הדין עצמם. מכאן, שצו עשה המורה לבעלי דין להתייצב לדיון אינו נכלל בגדר הסעדים אותם ניתן להורות מכוח סעיף 16(א)(5) כאמור. **2. דחיית הבקשה לסעד לפי סעיף 15 לחוק הבוררות (חלופי)** * **הסעד המבוקש:** צו שיורה לבורר לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 15 לחוק הבוררות. * **הנימוק לדחייה:** בית המשפט קובע כי בקשה זו אינה נכללת במסגרת "צו עשה" מכוח סעיף 16(א)(5) לחוק. סעיף 16(א)(5) עוסק במתן סעדים זמניים להבטחת הליך הבוררות, ולא במתן צווים לבורר בנוגע לניהול השוטף של ההליך. יתרה מכך, בית המשפט מדגיש כי אין זה מתפקידו של בית המשפט להורות לבורר כיצד לנהל את ההליך באופן שיפגע בשיקול דעתו ובעצמאותו כבורר. **3. דחיית הבקשה למינוי בורר (לחלופי לחלופין)** * **הסעד המבוקש:** מינוי המשיב 4 כבורר או אישור מינויו. * **הנימוק לדחייה:** בית המשפט מזהה סתירה מהותית בין הטענה העובדתית של המבקשים (שהמשיב 4 כבר מונה כבורר) לבין הבקשה למינויו. אם לשיטת המבקשים בורר כבר מונה, הרי שאין מקום לבקש את מינויו מחדש או את "אישור" מינויו, במיוחד כאשר הבעיה הנטענת היא התנהלותו של הבורר המכהן ולא היעדר מינוי. בית המשפט מבהיר כי אם הבורר נרתע משימוש בסמכויותיו, הרי שתרופתם של המבקשים אינה במינוי חוזר או באישור מינוי. **4. התייחסות למחלוקת העיקרית (הערת בית המשפט)** * **הבעיה המרכזית:** בית המשפט מציין כי המבקשים בחרו שלא להעמיד במרכז הדיון את המחלוקת האמיתית והמהותית בין הצדדים, והיא תוקפה של תניית הבוררות וכפועל יוצא - סמכותו של הבורר לדון בסכסוך. מחלוקת זו נדונה (או נטענה לדיון) בהליך מקביל בבית המשפט (ת"א 44250-05-16), שם עסקו הצדדים בעניין זה. * **הביקורת:** בית המשפט מביע "חוסר נוחות" מכך שהמבקשים בחרו לבקש סעדים פרוצדורליים הנוגעים לניהול הליך הבוררות, מבלי להעלות באופן ישיר ומלא את השאלה המרכזית הנוגעת לתוקף הסכם הבוררות. * **משמעות ההערה:** אף שבית המשפט דחה את הבקשה בעיקר בשל אי-התאמת הסעדים לחוק הבוררות, הערה זו מרמזת כי גם אם היו מוגשים הסעדים במסגרת המתאימה, ייתכן שהיה נידון הצורך לבחון את תוקף הסכם הבוררות תחילה. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **פרשנות סעיף 16 לחוק הבוררות:** פסק הדין מספק פרשנות מצמצמת יחסית לסעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, במיוחד בנוגע ל"צו עשה". הוא מבהיר כי הסמכות ליתן צו עשה מכוח סעיף זה אינה בלתי מוגבלת, ואינה חלה על כל צו שניתן להורות בהליך אזרחי. בית המשפט מבחין היטב בין סעדים שמטרתם להבטיח את קיום ההליך או ביצוע הפסק, לבין התערבות בסדר הדין או בסמכויותיו של הבורר. * **הגבולות בין התערבות בית המשפט לבין עצמאות הבורר:** פסק הדין מדגיש את עקרון עצמאותו של הבורר. בית המשפט אינו רואה עצמו כגורם המנחה או מפקח על הבורר כיצד להפעיל את סמכויותיו. תפקידו של בית המשפט הוא לספק סעדים "תומכים" להליך הבוררות, ולא לנהל אותו בפועל או לכפות על הבורר את דרכי פעולתו. * **הבחנה בין סמכויות הבורר לסמכויות בית המשפט:** פסק הדין מבהיר כי כאשר לחוק הבוררות או להסכם הבוררות עצמו ישנם מנגנונים להתמודדות עם מצבים מסוימים (כגון אי-התייצבות לדיון), בית המשפט לא ימהר להכניס את הדבר תחת כנפי סמכותו הרחבה כביכול לפי סעיף 16. * **חשיבות העלאת המחלוקת המהותית:** ההערה בנוגע לחוסר הנוחות של בית המשפט מהגשת הבקשה מבלי להעלות את המחלוקת על תוקף הסכם הבוררות, מדגישה את חשיבות הדיון המהותי והישיר בסוגיות הליבה של הסכסוך, במקום התמקדות בסעדים פרוצדורליים. הדבר משקף את שאיפת מערכת המשפט לפתרון יעיל והוליסטי של סכסוכים. * **חידוש (פוטנציאלי) – אי-אפשרות לאשרר מינוי בורר:** ההחלטה לדחות את הבקשה ל"אשרור" מינוי הבורר, כאשר לשיטת המבקשים הבורר כבר מונה, מרמזת כי סעד כזה אינו מוכר בחוק הבוררות. מינוי בורר הוא עניין שנובע מהסכם הצדדים או מהחוק, ואין "אישור" מינוי כשלב נפרד או כסעד שבית המשפט יכול להעניק במצב דברים כזה. **סיכום** פסק דין זה מדגים כיצד בתי המשפט נוקטים גישה פרשנית זהירה ומצמצמת ביחס לסמכויותיהם להתערב בהליכי בוררות, תוך שמירה קפדנית על עקרונות עצמאות הבורר והסדרים הקבועים בחוק הבוררות. הבקשה נדחתה לא בשל השאלה אם קיים הסכם בוררות, אלא בשל אי-התאמת הסעדים המבוקשים למסגרת הנורמטיבית שהוקנתה לבית המשפט לצורך סיוע להליכי בוררות.