תא"מ 63652-10-18

תקציר

התובע, יהודה ארליך, רואה חשבון במקצועו, תבע את הנתבע על בסיס הסכם מכר מניות משנת 2003. על פי ההסכם, הנתבעת הצהירה כי שולמו כל הארנונה הקשורה למניות הנמכרות. בשנת 2016, במהלך פירוק החברה, נודע לתובע על חוב ארנונה שלא שולם בשנת 1987 על שם הנתבע. התובע דרש תשלום ושילם מחצית מהחוב בעצמו לאחר שלא קיבל תשובה מהנתבע. האחרון טען כי תקופת ההתיישנות הסתיימה וכי החוב שייך לחברה ולא לו באופן אישי. בית המשפט מצא כי טענת ההתיישנות אינה תקפה שכן עילת התביעה קמה בשנת 2016, עת התגלה החוב, והתביעה הוגשה בתוך התקופה הסטטוטורית. עוד קבע בית המשפט כי בהתחשב באופי החוב ובהצהרתו האישית של הנתבע בהסכם המכר, החוב הוא באחריותו האישית של הנתבע. עם זאת, התובע נשא באחריות מסוימת לכך שלא וידא את נכונות דברי המוכר. לפיכך קבע בית המשפט כי על הנתבע לפרוע 34,313 ₪, המייצגים את החוב ששילם התובע בניכוי אשמתו התורמת. כמו כן חויב הנאשם בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. שני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם המשפטיות. פסק הדין ניתן ביום 3.2.2022 והתשלומים נקבעו תוך 60 יום. כל צד שמר לעצמו את הזכות לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.