ע"א 8238/14

תקציר

במקרה זה, השאלה המרכזית הייתה האם פיצוץ מטען חבלה המוצמד לרכב מהווה "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תביעת המערערת לפיצויים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, והחלטה זו אושרה בערעור. המערערת טענה כי פיצוצים מסוג זה הפכו לשכיחים ויש להכיר בהם כסיכונים תחבורתיים הטמונים בשימוש ברכב. הוא טען כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש ברכב לבין פציעתו. עם זאת, בית משפט קמא לא מצא קשר סיבתי משפטי משום שהרכב היה רק "הזירה" של הפיצוץ ולא הגורם לו. בית המשפט הדגיש כי פיצוצים המכוונים לכלי רכב הם אירועים נדירים ובלתי צפויים, וייחס את ההתרחשות למעשים פליליים ולא לסיכוני תחבורה. הפיצוץ בוצע מרחוק, ללא תלות בפעולת הרכב, ובכך ניתק עוד יותר את הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הפציעה. בנוסף, בחן בית המשפט את כוונתו החקיקתית של חוק הפיצויים, שלא נועד לכסות נפגעי אירועים פליליים. חרף נדירותם של מקרים אלה, עליהם ערער המערער, התמקד בית המשפט בהיעדר קשר משפטי ישיר הן על פי אמות מידה עובדתיות והן על פי אמות מידה משפטיות שנקבעו בפסיקה קודמת. בסופו של דבר, הערעור חיזק את הגישה הפרשנית המצמצמת ביחס ל"תאונות דרכים" לאחר תיקון מס' 8, בהתאם למגמות המשפטיות האחרונות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער אינו יכול לקבל פיצוי לפי חוק הפיצויים בהתחשב בפרמטרים המשפטיים, ולכן ערעורו נדחה, וההוצאות הוטלו עליו.