ת"א 25043-03-19

תקציר

בעל בניין ברחוב וולפסון בתל אביב, הרצל לוינסקי בע"מ, התכוון להרוס את הבניין ולבנותו מחדש, וביקש לפנות את הדיירים, מר וגב' יוסף מורנו, שניהלו עסק לנברשות בשתי חנויות בקומת הקרקע, לפי סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר. הנתבעים ניהלו את העסק כ-40 שנה וביקשו להישאר בבניין החדש. התובע הציע לנתבעים פיצוי כספי בסך 650,000 ₪ עבור הפינוי, אך הם סירבו. התובעת טענה כי זכויות הנתבעים מושכרות בלבד וכי מסעדה תתאים יותר לייעוד המבנה המשופץ. הנתבעים ביקשו הסדר זמני בעין, להישאר בבניין לאחר שיפוץ, או לחילופין פיצוי כספי על בסיס זכויות בעלות מלאות הכולל תוספת ייחודית לפינוי כפוי, הטבות התחדשות עירונית ומוניטין עסקי. בית המשפט קבע כי לתובעת עומדת זכות לפנות את הנתבעים לפי סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר שכן היא קיבלה היתר בניה ושלחה הצעה בכתב להסדרים חלופיים לנתבעים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסדר זמני בעין אינו מתאים, בהתחשב בזכותו של התובע לקבוע את אופיו של הבניין לאחר שיפוץ וכדאיות כלכלית. כמו כן, לא היו נכסים זמינים להשכרה בדמי מפתח באזור. לפיכך קבע בית המשפט כי ראוי פיצוי כספי סביר בסך 1,400,000 ₪, הכולל 80% משווי זכויות הבעלות המלאות ושליש מסכום זה כדמי מעבר. עוד נקבע בפסק הדין כי התובעת היא האחראית הבלעדית לתשלום, ללא תלות ביתר בעלי הבניין, ועל שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם. הפינוי נקבע ל-120 יום לאחר גזר הדין.