ת"א 4330/04

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לבעלות על בית בירושלים בין התובעים – הטוענים כי ירשו את הבית מהבעלים הרשום, או מכרו את הזכויות בו – לבין הנתבעים, הדיירים הטוענים כי רכשו את הבית. התובעים דורשים את פינוי הנתבעים. הבעלים הרשום הינו תושב ארה"ב, לכאורה בעלה של התובעת 1 ואביה של התובעת 2. נטען כי הוא נפטר, והעביר את הזכויות בנכס לתובעים 1 ו-2, אשר מכרו אותם לתובע 3. הנתבעים טוענים כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת זכויותיהם בנכס, וכן טוענים כי הם עצמם רכשו את הבית מבאי כוחו של הבעלים בשנת 1995, טענה שהופרכה על ידי התובעים כמסמך מזויף. בית המשפט מוצא כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את זכויותיהם בנכס, שכן המסמכים שהוגשו – צוואה, ייפוי כוח וצו קיום צוואה – לא אושרו או אומתו כראוי, וסתירות ביניהם מעלות ספקות לגבי תקפותם. בנוסף, הימנעותם של התובעים מלהציג ראיות משכנעות למרות הזדמנויות רבות מערערת את טענותיהם. בעוד שניכר כי הנתבעים זייפו מסמכים, לא ניתן לאמת את טענתם לרכישת הנכס. לפיכך, בית המשפט דוחה את תביעת התובעים לפינוי, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק הדין מציע גם לדווח על הזיוף למשטרה.