עת"מ 35393-06-14

תקציר

העותר הגיש עתירה לביטול שלילת רישיון הנהיגה שלו לחצי שנה. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא צירף לעתירתו תצהיר תומך, כנדרש בחוק. השופט מסכים, ומציין כי טענות העותר הן עובדתיות ברובן – למשל, העותר טוען שלא קיבל מספר הודעות המגיעות לו – וללא תצהיר לא ניתן לבחון טענות אלה. יתר על כן, השופט קובע כי גם אם העתירה הייתה נשקלת לגופה, היא עדיין הייתה נדחית. העותר טוען כי יש לבטל נקודות שנצברו כנגד רישיונו משום שנרשמו למעלה משנה לאחר ביצוע העבירות. השופט מציין כי טענה זו משוללת כל יסוד, הן משום שאין ראיות לכך שהנקודות נרשמו יותר משנה לאחר ביצוע העבירות, והן משום שבפברואר 2011 תוקן החוק כך שנקבע במפורש כי ניתן לרשום נקודות יותר משנה לאחר ביצוע העבירה. עוד קובע השופט כי העותר קיבל הודעה על שלילת רישיונו בתוך שנה מיום העבירה האחרונה שהובילה לשלילה, והעותר לא הוכיח די הצורך אחרת. השופט מתייחס לטענות נוספות שהעלה העותר – ובהן כי המשיבה לא הודיעה לו על החלטתה בדבר "השיטה החדשה" לרישום נקודות, וכי שלילת רישיונו פוגעת בחופש העיסוק שלו – ומוצאת אותן חסרות שחר. לפיכך, השופט קובע כי יש לדחות את העתירה. עם זאת, השופט בוחר שלא לפסוק הוצאות למשיב, שכן הימנעותו של המשיב מלהודיע לעותר על החלטתו עלולה הייתה להביא את העותר להגיש את העתירה הנוכחית. לבסוף מציינת השופטת כי יתרת תקופת הביטול תחושב, תוך התחשבות בזמן שהעותר כבר שהה ללא רישיון, ותימסר לעותר עד למועד מסוים.