ע"א 8659/99

תקציר

במקרה דנן, הגישה המערערת ערעורים על החלטות שנחשבו בתחילה כבלתי ניתנות לערעור מאחר שלא נחשבו לפסקי דין סופיים. עם זאת, ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי אכן יש להתייחס להחלטות אלה כאל פסקי דין חלקיים, ובכך אישרה את הערעור. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי בית משפט קמא חרג מכך שחייב את המערערת לשלם למשיב 400,000 ₪, מעבר לסעד המבוקש מלכתחילה, ומבלי לפנות למערער באופן פורמלי בהליך. החלטת בית משפט קמא הראשונה לא נתנה למערערת הזדמנות נאותה לערער על החובה שהוטלה, ובכך שללה ממנה את האפשרות להליך הוגן. כמו כן, פסק דינו השני של בית משפט קמא שעניינו חיוב בביזיון בית המשפט, המותנה בתוקפה של ההחלטה הראשונה, בוטל מאחר שחובת התשלום הבסיסית הייתה מופרכת. בנוסף, ציין בית המשפט כי ניתן היה לנקוט באמצעי אכיפה מסורתיים ולא בהליכי ביזיון, שאמורים להיות מוצא אחרון. כתוצאה מכך, שתי החלטות בית משפט קמא בוטלו, ואפשרו מקום להליכים עתידיים להעריך כראוי את התחייבויותיה של המערערת ביחס להסכם הנאמנות. המשיב חויב בהוצאות המשפט של המערערת בסך 10,000 ₪. כל השופטים הסכימו עם תוצאה זו.