בג"צ 1802/16

תקציר

שתי עתירות הוגשו נגד החרמה והריסה של דירה השייכת למשפחתו של ח.מ.א.ג, שביצע פיגוע דקירה קטלני בבית חורון. העתירה הראשונה, בג"ץ 1802/16, הוגשה על ידי בעלי דירות שכנות שהביעו חשש מפגיעה אפשרית בנכסיהם במהלך הליך ההריסה. העתירה השנייה, בג"ץ 1817/16, הוגשה על ידי בני משפחתו של המפגע. העותרים הציגו טיעונים כלליים נגד הריסת הבתים, תוך הדגשת גילו הצעיר של המפגע בעת הפיגוע, ובנוסף טענו כי הקרקע עליה עמד המבנה הייתה בבעלות אונר"א. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. השופט עמית הדגיש כי אביו של המפגע קיבל התראות מוקדמות מהשב"כ על התנהגותו הקיצונית של בנו, אך נמנע מלנקוט בפעולות מנע. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של המפקד הצבאי להורות על ההריסה מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, ושתי העתירות נדחו. השופט זילברטל והשופטת ברון הסכימו עם הדחייה. בחוות דעת מסכמת הבהירה השופטת ברון את חשיבות בחינת כל מקרה לגופו והדגישה את תפקידה של מעורבות משפחת המפגע בהחלטה להרוס את ביתה. השופטים דחו גם את הטענה בדבר הבעלות על הקרקע, ואישרו כי הנכס המדובר אינו שייך לאונר"א.