רע"א 25186-12-22

תקציר

בית המשפט קבע כי שיקול דעתה של הערכאה הפרוצדורלית בדבר הצגת ראיות סותרות הוא רחב, וערכאת הערעור לא תתערב אלא אם כן מדובר במקרה חריג. במקרה זה, השופט סבור כי אין מדובר במקרה חריג, והחלטת בית המשפט הפרוצדורלי צריכה לעמוד. עוד נקבע בפסק הדין כי תכליתן של ראיות הסתירה היא לחתור לחקר האמת, ועל בית המשפט להתערב כאשר מתעורר ספק לגבי קביעותיה של הוועדה הרפואית. ישנם שני סוגים של סיבות המצדיקות זאת: סיבות משפטיות, כגון הונאה, ושינויים עובדתיים משמעותיים. בנוסף, הלך הרוח של הוועדה הרפואית חייב לבוא לידי ביטוי בפרוטוקולים שלה, ואם לא, יש לאפשר הצגת ראיות. המשיב המציא מסמכים רפואיים קודמים שקדמו לאירוע הנדון, מהם עולה חשש כי לוועדה הרפואית לא היו מסמכים אלה ולכן לא התחשב במצבו הרפואי של התובע טרם התאונה. עברו הרפואי הקודם של התובע לא הוזכר בדו"חות הוועדה הרפואית, מה שעורר ספק אם הוועדה הייתה מודעת לכך. השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור וכי הטענות לפיצול הרשות לסתור ראיות בין פגיעות שונות אינן תקפות. הבקשה נדחית, והתובע יישא בהוצאות הנתבע.