דב"ע לו/33 - 3

תקציר

פסק הדין דן בפיטורי עובד אל על כצעד משמעתי. העובדת פוטרה לאחר תקרית שבה סגר את דלתות האוטובוס לפני שדיילת נכנסה לאוטובוס באופן מלא וסיכנה אותה. היו גם תלונות קודמות נגדו. על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד בין אל על לעובדיה, סמכות החברה לפטר עובד תלויה בהסכמת ועד העובדים וההסתדרות. העובד טען כי הדיון המשותף בין אל על להסתדרות שהוביל לפיטוריו היה בוררות, ולכן עתר לבית המשפט בבקשה לבטל את 'פסק הבוררות'. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא מדובר בבוררות אלא בוועדת הפרטה, ודחה את התביעה. העובד ערער על החלטה זו, אך גם הערעור נדחה. פסק הדין מתווה את הדין הכללי בנוגע לפיטורי עובדים קבועים ואמצעי משמעת, ואת החריגים שניתן למצוא בחוק, בהסכמים קיבוציים או בחוזים אישיים. במקרה זה, ההסכם הקיבוצי הגביל את כוחה של אל על לפטר או לנקוט צעדים משמעתיים נגד עובדים. בית הדין הכיר בזכותו של העובד להגנה מפני פיטורים כזכות נורמטיבית, והבדיל אותה מהזכות הרפואית שיכולה להיות בידי ההסתדרות. נמצא כי לעובד היה מעמד של בעל עניין בדיונים, עם זכות לייצג, לתבוע ולהתגונן, ולערער על ההחלטה אם יוגש נגדו כתב אישום, אך לא היה צד בדיון המשמעתי. בית הדין בחן אף הוא את ההליך ומצא כי לעובד ניתן שימוע הוגן תוך מתן הזדמנות להתגונן, וכי נשמרו עקרונות הצדק הטבעי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והעובד חויב לשלם לאל על 500 לירות.