תפ"ח 1120/03

תקציר

הנאשם, יליד 1977, הואשם כי רצח את חברתו, טאיקו חילו, בכך שירה בה שבע פעמים באקדח שהשיג מעבודתו כמאבטח. הרצח לכאורה התרחש בין ה-10 באפריל ל-18 באפריל 2003, בעת שהקורבן ישן בחדרו של הנאשם במעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. לאחר הרצח ניסה הנאשם להתאבד באמצעות ירי בראשו. הוא שרד והוגש נגדו כתב אישום ב-22 בספטמבר 2003. ההגנה טענה כי הנאשם אינו זוכר את האירועים שהובילו לניסיון ההתאבדות שלו. עם זאת, התביעה הציגה שתי הודאות שמסר הנאשם במשטרה, בהן הודה ברצח ומסר פרטים על האירוע. נסיבות העבירה, כמו גם הודאותיו של הנאשם, הובילו את בית המשפט למסקנה כי הוא אשם ברצח בכוונה תחילה. הראיות הראו כי הנאשם והקורבן היו האנשים היחידים שנכחו בחדר בו בוצע העבירה, וטענותיו של הנאשם לאמנזיה הופרכו על ידי התנהגותו בחקירות וזיכרונו הסלקטיבי. בית המשפט שקל גם עדויות מומחים על מצבו הנפשי של הנאשם, כאשר חלק מהמומחים מצאו ליקויים קוגניטיביים קלים אך לא עדות לפסיכוזה או אובדן זיכרון חמור. בסופו של דבר, השופט מצא את הודאותיו של הנאשם קבילות ומהימנות, והראיות הפיזיות תמכו באשמתו. בנוסף, המניע לרצח נקבע באמצעות מכתבים שנמצאו בחדרו של הנאשם והודעותיו במשטרה, המעידות על קנאה בבגידה לכאורה של הקורבן. השופט הגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם פעל מתוך הכנה, החלטה והיעדר התגרות, ובכך עמד ביסודות של רצח בכוונה תחילה. הנאשם הורשע בעבירה על סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ונידון למאסר עולם.