ת"צ 10066-10-18

תקציר

העותר הגיש תביעה ייצוגית נגד המשיב, בטענה להפרות של דרישות נגישות למכונות אוטומטיות המותקנות במקומות שונים בישראל, לרבות תחנות רכבת. העותר, המתנייד בכיסא גלגלים, ביקש לייצג קבוצה של אנשים עם מוגבלות אשר נתקלו בקשיים בגישה למכונות אלה. עם זאת, השופט פסק שלא לאשר את התביעה הייצוגית. העותר לא הציג עילת תביעה אישית משכנעת, ולא הציג ראיות מספיקות לכך שהמכונות אינן נגישות לאנשים עם מוגבלות. בנוסף, ההגנה של המשיב, שכללה עדויות מומחים ותיעוד, חסרה הוכחות לעמידה בתקני נגישות. בעוד השופטים הכירו לגופה וחשיבותה של טענת המבקש, הם הגיעו למסקנה כי הבקשה אינה עומדת בדרישות חוק התובענות הייצוגיות בישראל. יסודות מהותיים, כגון עילת תביעה ברורה וייצוג סביר של האינטרסים של הקבוצה, לא התקיימו. כמו כן, השופט הפעיל שיקול דעת שיפוטי והחליט שלא לאשר את הפעולה בשל הליקויים הן בבקשת העותר והן בכתב ההגנה של המשיב. העותר חויב לשלם הוצאות חלקיות למשיב, מתוך הכרה בכך שהבקשה מעוררת חששות לגיטימיים.