ע"א 622/87

תקציר

המקרה סובב סביב אם שהסכימה לאימוץ בתה בת השלוש, ולאחר כמה חודשים ניסתה לחזור בה מהסכמתה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, מה שהוביל לערעור זה. השאלה המרכזית היא מתי על בית המשפט לאפשר להורה לבטל את הסכמתו לאמץ את ילדו. בית המשפט העליון קבע כי ניתן לחזור בו מהסכמת הורה לאימוץ רק אם קיימת סיבה מיוחדת, מעבר לכנותו ותום לבו של ההורה. הדבר יחייב שינוי נסיבות מהותי, כגון שהילד עדיין אינו יוצר קשרים מספיקים עם המשפחה המאמצת, או שינויים משמעותיים בחיי ההורה המבקש את החזרת הילד. על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את טובת הילד, הכוללת בחינת מערכת היחסים בין הילד למשפחה המאמצת, משך השהות והפגיעה הפוטנציאלית בניתוק קשר זה. להורים טבעיים יש זכות בכורה לגדל את ילדם, אך מרגע שהם מסכימים לאימוץ, על בית המשפט להתחשב גם במשפחה המאמצת. ניתן לערוך השוואה בין בית ההורים לבית המאמץ, תוך התחשבות תמיד בטובת הילד. במקרה ספציפי זה החליט בית המשפט לקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן לא חל שינוי מהותי בנסיבותיה של האם וניתוק הקשר הנוכחי של הילדה עם המשפחה המאמצת, בה שהתה למעלה משנה, יגרום לה נזק. טובת הילד נמצאה משרתת על ידי שמירה על האימוץ. החלטה זו התקבלה בתקווה שהאם תבין כי למרות הרגשות הקשים הכרוכים בכך, תוצאה זו היא לטובת בתה. השופט ח' אריאל נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים מ' בייסקי וש' נתניהו.