עת"מ 54543-04-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות החוק בדבר הסמכות להחליט על תנאים מוקדמים מסוימים לבקשה להיתר בניה. העותרים, הוועדה המחוזית ומתכנן המחוז, טענו כי יש לקיים את הדיון בבקשה בפני הוועדה המחוזית, בעוד המשיבים טענו כי על מתכנן המחוז לבדו להחליט. החוק והתקנות מעורפלים בנקודה זו, ומשאירים מקום לשני הפרשנויות. בית המשפט בחן את התכליות העומדות מאחורי החקיקה, ומצא כי ייעול הליך הרישוי ומתן ודאות למבקשים הן תכליות סובייקטיביות. עם זאת, תכלית אובייקטיבית וחשובה יותר היא שמירה על סמכותה ושיקול דעתה של רשות הרישוי, שבסופו של דבר מחזיקה בסמכות להחליט לגופה של הבקשה. השארת ההחלטות המהותיות בידי גוף זה מבטיחה שהוא לא יצטמצם לחותמת גומי לקביעות קודמות. במקרה זה, עומדת על הפרק שאלה מורכבת בדבר הצורך באישור גוף בשם רט"ג, הכרוך בקביעת התוכניות הרלוונטיות למגרש. בית המשפט הגיע למסקנה כי בשל מורכבותו, יש לקיים את הדיון בעניין זה בפני רשות הרישוי, שלה המילה האחרונה בנוגע למתן ההיתר. למתכנן המחוזי יש סמכות ראשונית לבחון את התאמת הבקשה אך רק רשות הרישוי יכולה לקבל החלטה מהותית, במיוחד במקרים מורכבים. לפיכך, העתירה, שביקשה תוצאה שונה, נדחתה, ועל מתכנן המחוז הוטל להשלים את בדיקת התנאים המוקדמים בתוך 10 ימים, בעוד שעל רשות הרישוי לקיים דיון ולהכריע בשאלת התב"ע ואישור התב"ע בתוך 30 יום. בית המשפט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.