פש"ר 1765/02

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעת אחריות אישית כלפי דירקטורים לפי סעיף 374 לפקודת החברות. בתביעה, ששוויה 250 מיליון שקל, נטען כי הדירקטורים אישרו עסקאות כה בלתי סבירות שאף דירקטור סביר לא היה מאשר אותן. הדירקטורים טענו כי העסקאות כדאיות וכי יש לכבד את שיקול דעתם בהתאם לכלל שיקול הדעת העסקי (BJR). בית המשפט מוצא כי אמנם כדאיות העסקאות אינה שנויה במחלוקת, אך התנאים שעל פיהם נערכו היו בלתי סבירים ביותר והתעלמו מסיכונים רבים. סביר להניח שהדירקטורים לא יחמקו מאחריות, שכן ספק אם הפעלת שיקול הדעת העסקי שלהם תוכל לגבור על הסיכונים הברורים. עם זאת, בית המשפט מציין כי על הנאמן להתגבר גם על המשוכה המשפטית של הטלת אחריות אישית על דירקטורים בגין החלטות שגויות, שהיא בדרך כלל קשה. סיכויי ההצלחה של הדירקטורים פוחתים עוד יותר בשל העובדה שתנאי העסקאות הציבו את החברה בעמדה פגיעה ביותר. בית המשפט מדגיש את הקשר הסיבתי ההדוק בין העסקאות המסוכנות לבין קריסת החברה, וקובע כי אין זה סביר כי גורמים אחרים היו הגורמים העיקריים. בית המשפט מתייחס גם להיקף המחלוקת העובדתית ולמעורבותה של כלל, מבטחת הדירקטורים. הוא מגביל את המחלוקת לעסקאות הספציפיות העומדות על הפרק, ומוצא כי תביעות אחריות דירקטורים מאוחרות יותר מוטלות בספק ולא יעילות למימוש יחד עם התביעה העיקרית. טענותיה של כלל להחרגתה מהתיק נדחות, שכן בית המשפט רואה בה צד הכרחי. גם בקשת המשיבים לצרף צדדים שלישיים נדחית, שכן התביעה נגד הדירקטורים היא עצמאית ומספקת. בית המשפט מוסיף ומתייחס לתצהיר המשיבים, שתוקן בניגוד להחלטות בית המשפט. כסנקציה מורה בית המשפט למחוק את כל הקטעים הבלתי רלוונטיים מהתצהיר ומטיל הוצאות על המשיבים. למשיבים ניתנת הזדמנות אחרונה להגיש תצהיר מתוקן, אשר חייב להיצמד למחלוקת הרלוונטית. ההחלטה מסתיימת בהקצאת הוצאות לדירקטורים המשיבים ומפרטת את לוח הזמנים לתצהיר המתוקן ולתגובות שבאו בעקבותיו.