ע"א 37064-03-10

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב ההכרה במצבו הרפואי של חייל כתוצאה מהשירות הצבאי. המשיב, שסבל מפגיעה בקרסול הן לפני שירותו הצבאי והן במהלכו, הגיש תחילה תביעה המייחסת את מצבו לפגיעה בשירות, שהתקבלה בחלקה. הוועדה הכירה בפציעה השנייה כהחמרה במצבו וייחסה 50% מנכותו לשירות צבאי. אלא שבהמשך הגיש המשיב תביעה חדשה, המבוססת על חוות דעת רפואית אחרת, בה ביקש לייחס את כל מצבו הרפואי, לרבות תסמונת RSD, לפגיעה בשירות בלבד. הממונה על התגמול ערער על החלטת הוועדה השנייה, שקיבלה את התביעה החדשה, בעילה של השתק וניצול לרעה של הליכי משפט. בית המשפט הסכים עם המערערת כי בתביעה השנייה לא הוצגו ראיות חדשות המצדיקות בחינה מחודשת, וכי בהחלטת הוועדה נפלו טעויות עובדתיות. נקבע כי חוות הדעת הרפואית החדשה שהציג המשיב אינה מהווה ראיה חדשה, שכן היא התבססה על אותן תשתית עובדתית ורפואית כמו הטענה הקודמת, אלא רק מציעה מסקנה שונה. בנוסף, הראיות העובדתיות שהוצגו בתביעה השנייה, לרבות מועד הסרת הגבס ובדיקת הכושר הגופני, נמצאו לא מדויקות ולא חדשות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הוועדה הראשונה אכן שקלה את סוגיית תסמונת ה-RSD בהחלטתה, ותביעתו האזרחית של המשיב נגד בית החולים בגין רשלנות רפואית השתיקה אותו עוד יותר מלהגיש תביעה שנייה. התביעה האזרחית, שהתבססה על קביעת הוועדה הראשונה המייחסת חלק ממצבו של המשיב לפגיעה לפני השירות, סתרה את תביעתו האחרונה לייחוס מלא לשירות הצבאי. בסופו של דבר, הערר התקבל, החלטת הוועדה השנייה בוטלה והחלטת הוועדה הראשונה המייחסת נכות חלקית לשירות צבאי התקבלה. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור.