ת"א 672/92

תקציר

התובע, טייס בחברת ארקיע, פוטר לאחר שסירב לטוס לז'נבה משום שסבר כי הדבר מפר את תקנות התעופה המגבילות את זמן הטיסה של טייסים לשמונה שעות ביום. בארקיע טענו כי הטיסה חוקית על פי פרשנותם לתקנות. הדבר הוביל לבירור, שהתובע סירב לשתף עמו פעולה, ובסופו של דבר הביא לפיטוריו. התובע תבע את פקידי ארקיע (נתבעים 5-1) ואת פקידי מינהל התעופה (נתבעים 7-6) לפיצוי כספי, בטענה ללשון הרע, רשלנות ועוולות נוספות. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי הסכם פיטורים בין התובע לבין ארקיע מנע ממנו לתבוע את עובדי החברה. בנוסף, בית הדין קבע כי מעשיהם של הנתבעים לא הפרו חוקים כלשהם, ואשמתו של התובע עצמו הייתה הסיבה המכרעת לפיטוריו. השופט הדגיש כי על העובדים לציית למערכת הארגונית ולסמכות הפרשנית של מעסיקם, במיוחד בתפקידים קריטיים לבטיחות כמו טייסים. סירובו של התובע לטוס ללא סיבה מוצדקת שיבש את פעילותה של ארקיע ופגע במערכת המשמעת שלה. כנגד נתבעים 5-1 דחה השופט את טענות לשון הרע ורשלנות, וקבע כי מעשיהם סבירים ובתום לב. באשר לנתבעים 7-6, קבע השופט כי פרשנותם לתקנות התעופה סבירה וידועה, ואשמת התובע היא הגורם העיקרי לפיטוריו, תוך ניתוק כל קשר סיבתי בין מעשיהם לבין הנזק. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.