ע"ו 12541-01-11

תקציר

המערער במקרה זה סבל מפסיכוזה כרונית וסכיזופרניה פרנואידית, שהובילו להפרעות התנהגות ולאשפוזים מרובים. בעקבות תאונת דרכים שעבר לפני שני עשורים, הוא איבד את הכרתו וסבל מדימום תוך גולגולתי. מצבו גרר אשפוזים רבים, כולל אשפוז ממושך בבית החולים מזרע. הערעור הנוכחי מערער על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להמשיך את אשפוזו של המערער, שהוטל עליו לאחר שתקף את אשתו. בא כוחו של המערער טען לשחרורו וטען כי האשפוז אינו מידתי. עם זאת, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות של המערער, אופי העבירה והסיכון הפוטנציאלי לציבור, ובמיוחד לאשתו, דחה בית המשפט את הערעור. המערער תקף את אשתו פעמיים, תוך הפגנת דפוס התנהגות אלים. עברו הפלילי ומצבו הנפשי הנוכחי, שהתאפיינו בתובנה חלקית, הצביעו על סכנה מתמשכת לאחרים. בית המשפט הדגיש כי אינו יכול לקבוע את משך האשפוז המדויק במקרים כאלה, והותיר זאת לשיקול דעתם של הוועדה הפסיכיאטרית ובתי המשפט. במקרה דנן, תקופה של 19 חודשים לא פגעה בעקרון המידתיות, במיוחד נוכח העונש המרבי של ארבע שנות מאסר בגין העבירה המיוחסת למערער. לפיכך, הערעור נדחה, וצו האשפוז נותר על כנו.