דב"ע נו/293 - 3

תקציר

המערערת, אשר על פי החשד הוטרדה מינית על ידי מנכ"ל החברה בה עבדה ולאחר מכן פוטרה, הגישה תביעה נגד החברה. היא ביקשה לקיים את הדיון כולו בדלתיים סגורות בשל האופי הרגיש של טענות על הטרדה מינית. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו הסכים לסגור את הדלתות רק בחלק הנוגע להטרדה מינית. המערערת ערערה על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות רק בנושאים הקשורים להטרדה מינית. בית המשפט ביסס את החלטתו על סעיף 10(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועל עקרון השימוע הציבורי במערכת המשפט, וקבע כי סגירת הדלתות רק בחלק מהדיון מהווה איזון סביר בין זכותו של המערער לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת. שני שופטים התנגדו, והציעו במקום זאת כי הדיון כולו יתקיים בדלתיים סגורות, או לחילופין לפצל את תביעת המערער לשניים: האחד הנוגע להטרדה מינית והשני לכל יתר עילות התביעה.