עמל"ע 18530-10-11

תקציר

עורך דין ישראלי, המערער, הורשע בדיון משמעתי במספר עבירות הקשורות להפרת כללי האתיקה המקצועית. אלה כללו הפרות של חובות סודיות, שיקול דעת, נאמנות ומסירות ללקוחו. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך ראיות לפיהן חלק את מכתביו ופרטיו של מרשו עם צד שלישי, גלית, ללא הסכמת הלקוח. היעדרותו של המערער מהדיונים, הימנעותו מלהציג הגנה ראויה וניסיונותיו לנהל את ההליך "בשלט רחוק" פעלו לרעתו. בית הדין הארצי אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ואת העונשים שהוטלו עליו – שלושה חודשי השעיה על תנאי וקנס – מה שהוביל את המערער לערער לבית משפט גבוה יותר. הערעור התמקד בנימוקי המערער להיעדרותו במהלך ההליך ובטענתו כי ועדות המשמעת נעדרו סמכות לפתוח מחדש את התיק. בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש את חשיבות האמון והסודיות המלאים ביחסי עורך דין-לקוח. בית המשפט לא מצא כל פגם בהחלטות הערכאות הנמוכות יותר ואישר את ההרשעה ואת גזר הדין. כערכאת ערעור גבוהה יותר, היא התערבה רק במקרים של חריגה קיצונית מנורמות משמעת, וזה לא היה מקרה כזה. מעשיו של המערער, שכללו הפרות אמונים מרובות, היו מכוונים ופסולים. לפיכך, פסק הדין של בית הדין הארצי, יחד עם העונשים, נותרו על כנם, והערעור נדחה.